חכמת שלמה על בבא מציעא ק.

רש"י בד"ה המחליף פרה כו' לא ילדה כצ"ל והס"ד:

בד"ה דמי עבד כו' הדמים וזה כו' הד"א:

תוס' בד"ה וליחזי ברשותא כו' אין להוציא מידו כו' נ"ב פי' משום חזקת ממון רצה לומר דחשבינא זה שכנגדו המע"ה פי' אפי' אין לו חזקת מבוררת בפני עצמו להוכחה שהיא שלו ודו"ק:

בד"ה הא מני כו' כדאשכחן בריש שור שנגח כו' נ"ב ותימה מה ראיה מביא מהתם דמהני חזקת ממון וחזקת מעוברת דהשתא ילדה היינו משום דליכא חזקה כנגדו אבל הכא דאיכא חזקת מרא קמא דעדיף מחזקת מעוברת שמא אפי' עם חזקת ממון לא יהא עדיף מחזקת מרא קמא. ועוד אמאי צריך ראיה לזה הלא כבר פירשנו בדבור דלעיל דחזקת ממון לחוד שהוא ביד הלוקח אם טוען ברי עדיף מחזקת מרא קמא שהרי עדיין לא הזכירו חזקת מעוברת. ועוד קשה לי מאחר שפסקו התוס' לעיל שאם טוען הלוקח שמא לא מהני חזקת ממון אע"פ שלפי האמת יש לו חזקת מעוברת והשתא מייתי ראיה דאפילו בטענת שמא מהני חזקת ממון וחזקת מעוברת אלא דמאי אית לך למימר שאני התם דליכא חזקה כנגדם מה שאין כן הכא א"כ מאי מייתי ראיה שמא אפילו בטענת ברי לא מהני מאחר שאיכא חזקת מרא קמא כנגדם וע"ק מה שכתבו בסוף הדבור דצ"ל דיחלוקו לא קאי אשאלה היום ושכרה למחר ולעיל בגוף המשנה פירשו התוס' להדיא דמתניתין לא זו אף זו קתני ויחלוקו קאי על כל המשנה גם נראה דוחק בעיני שהניחו הקושיא על שילהי המניח במקומה עומדת בלי ישוב כלל ונראה בעיני מה שכתבו התוספות בדבור דלעיל דגבי שמא לא מהני חזקת ממון כלל וגבי טענת ברי מהני אפילו חזקת ממון לחוד הוא סברת רשב"ם דסבירא ליה דחזקת ממון לעולם עדיפא אפילו היא לחודא נגד חזקת מרא קמא כדמוכח מתוך הסוגיא ולא עלה על לבו לחלק דהכא איכא חזקת מעוברת וכ"ש אם אין שום חזקה נגדו דמהני וא"כ בע"כ צריכין לחלק בין ברי לשמא כמו שהקשה ר"י ממתניתין דלעיל דזה אומר איני יודע כו' דיחלוקו ולא מהני חזקת ממון אבל ר"י חולק על סברת רשב"ם וסבירא ליה דחזקת ממון לא מהני לחוד אפילו בברי וכמו שכתבתי ומיהו קשה כו' דמשילהי המניח משמע דאפילו בטענת ברי לא מהני חזקת ממון לחוד ולא כרשב"ם וא"כ בע"כ צריכין אנו לומר דהא דלא קאמר תלמודא אלא הא מני סומכוס משמע דלא הדר ביה מהאי דמוקי באגם דאי הוה קיימא אפי' ברשות לוקח לא הוה אמרי' יחלוקו אלא המוציא מחבירו עליו הראיה לאו משום דחזקת ממון לחוד הוא דמהני אלא משום דאיכא בהדה חזקת מעוברת והשתא תו אין אנו צריכין לחלק בין טענת ברי לטענת שמא דה"ה בשניהם טוענים שמא נמי מהני חזקת ממון אי איכא חזקה אחריתא בהדה והיכא דליכא חזקה אחריתא בהדה אפי' בטענת ברי לא מהני חזקת ממון לחוד לסומכוס אלא יחלוקו והשתא מקשה שפיר וא"ת אמאי לא אוקי נמי כרבנן דהכא לית לן למיזל בתר חזקת מרא קמא משום דאיכא חזקת מעוברת כו' ומשני דחזקת מרא קמא עדיף כו' ומ"מ היכא דאיכא תרי חזקות מהני אפי' נגד חזקת מרא קמא אף לסומכוס ולא תאמר שאין חילוק בין חזקה אחת לתרי חזקות על זה מסיק כדאשכחן כו' כלומר אע"פ דחזקת ממון לחוד לא מהני לסומכוס אפילו בטענת ברי כדפרישית אלא יחלוקו ואפ"ה גבי תרי חזקות מודה דמהני אפי' גבי שמא ה"נ אף דחזקה אחת לא מהני נגד חזקת מרא קמא אפי' לרבנן גבי תרי מהני לכ"ע אפי' לסומכוס ואין חילוק בין טענת ברי לטענת שמא כדפרישית ולפי זה צ"ל הא דקאמר במתני' דיחלוקו לא קאי אשאלה היום ושכרה למחר אבל מה שפירוש במתניתין דיחלוקו קאי על כולה מתניתין היינו לפירוש רשב"ם דמחלק בין טענת ברי לטענת שמא דגבי טענת שמא לא מהני חזקת ממון כלל וכמאן דליתא דמי ודו"ק. (עיין במהרש"א):