חכמת שלמה על בבא קמא נט.

גמ' אתתא דידי פקיחה נ"ב לשון חיה הוא בתלמוד:

שם ולא מבעיא חיה רב פפא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה סמדר כו' מיד הס"ד ואח"כ מ"ה וכמה היא כו' כצ"ל:

בד"ה בזמן שאכלה לולבי גפנים כו' כצ"ל:

בד"ה כחש גופנא לנכות מן התשלומין כו' כצ"ל ונ"ב ס"א:

תוס' בד"ה אכלה כו' להתקלקל כולה יחד כו' נ"ב פי' הלכך אם נתקלקל המשויר אמרינן בודאי מה שנאכל ג"כ הוה מתקלקל וק"ל:

בד"ה ר"ש כו' דחשיב כפגין נ"ב אבל להיפך לא שייך לכוללו דטעמא משום דחשיב כלולבים דגבי בד"א לעולם לא צריכין אנו לטעמא אלא במה שאתה מחלק ממנה שהוא חדוש כגון הכא סמדר אתה מחלק ממנה אבל בתחלת הבבא של בד"א אין אתה מחלק אלא אדרבה אתה מדמה להדדי ודו"ק היטב: