חכמת שלמה על בבא בתרא קסז:

תוס' מתחיל דבור חדש וליחוש דלמא כו':

בא"ד יקראו את הגט כו' נ"ב תימה פשיטא דצריך לקרות הגט דאי לאו הכי אפילו יכירו שם האיש והאשה בשעת כתיבת הגט וחתימה שמא יתן לאשה אחרת ודו"ק ואפשר שהתוספות סוברים בודאי צריך לפתוח הגט ויראה לכל הפחות שם האשה ולא יראו אחר שם בעל הנותן ודו"ק על כן מביאין ראיה שצריכין לקרות כולו נ"ל:

בא"ד ויראו העדים שאין זה שם האיש ועוד בלאו הכי כו' כצ"ל ונ"ב נ"ל שהתוספות מבינים שרשב"ם סבר דמקשן לא פריך דלמא כתב גיטא ואזיל ואמטי לאיתתא אחריני היינו לאשת פלוני ששמו כשמו דהא אכתי לא אסיק כא דשני יוסף בן שמעון כלל דאי הוה סבר רשב"ם דהמקשן פריך הכי אם כן לא הוה ליה לפרש הא דמקלקל להתירה דאיכא דוחק ולא שכיחא אלא הוה ליה לפרש משום כתובה כו' כמו שמפרשים התוספות לפי האמת אי לאו שסבר רשב"ם דכתובה לא שייך שהרי צריכה להראות גיטה במקום כתובה ויראו שאין כתוב על שם בעלה אבל להתירה איכא למיחש דקורעין הגט מיד אחר הנתינה משום הכי הקשו התוספות הא צריכה לקרות כל הגט ויראו שאין זה שם בעלה ומשום הכי התוספות מתרצים שהאמת משום כתובה והיינו שיכתוב גט לאשת פלוני ששמו כשמו ודו"ק:

בא"ד לאיש אחר ששמו כשמו ויתן הגט לאשת האיש כו' כצ"ל:

בד"ה וליחוש לשני כו' אי לר' מאיר דאמר עדי חתימה כרתי כו' כצ"ל:

בא"ד הגרושין בפניהם כו' נ"ב פי' בפני הסופר ועדי חתימה:

בד"ה ומחזיק ליה כו' שא"כ יודעין שאין כו' כצ"ל:

דף קסח ע"א ר"ש בד"ה ור' שמעון סבר אין כופין ומשנינן כו' לא דכ"ע סברי כופין וטעמא כו' הד"א ונ"ב פי' במדת סדום ודו"ק:

בד"ה הכתב תבא עלי כו' טענותיי ונבא לידי כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה כיון דדק כו' זאת היא דנאמן אע"פ כו' כצ"ל:

בד"ה אמר רב נחמן כו' א"ל רב נחמן אומר אני אסמכתא קניא כו' אתי שפיר לרב נחמן כצ"ל והס"ד ואח"כ מ"ה מעמיד עליו עדים כו' ואח"כ מ"ה ובא לפני ב"ד דוקא נקט כו' מקרעין את השטר הס"ד ואח"כ מ"ה ופלוני ופלוני וכו':