חכמת שלמה על בבא בתרא קמו:

גמ' ובין שמת הוא והדר הוא כו' כצ"ל:

שם במתניתין לא כתב בה שכיב מרע עד סוף המשנה היא נמחק ונ"ב מפני שאין כאן מקום המשנה וצריכה להיות בדף קנ"ג ע"א קודם ההיא מתנתא כו':

ר"ש בד"ה אמרה ליה דרך שחוק הס"ד:

בד"ה שכ"מ וכו' באמן של בני רוכל שמתה וקיימו חכמים את דבריה וכגון כו' כצ"ל ונ"ב קאי על הסיפא דלא שייר כלום ודו"ק:

בד"ה מתנתו מתנה וכו' ואע"ג דעמד חוזר כו' כצ"ל:

בד"ה לא שייר קרקע כו' ודוקא שכיב מרע שכתב כו' נ"ב פירוש מחלקים בין כולו למקצת אבל במצוה מחמת מיתה אפילו במקצת דינו ככולו וק"ל:

תוס' בד"ה נכנס אחריה כו' ונכנסה עמו יורשה דחצר דידיה לנשואין ולפירושו זו לא היתה תותרנית וכו' כצ"ל ונ"ב אבל לפירוש רשב"ם אינו מוכח דשמא תותרנית היתה והרגישה בשכל ולא בחוש ודו"ק:

בא"ד מיהו קשיא דלא הוה ליה למימר הואיל ולא נכנס אחריה וכו' נ"ב פירוש ובכל הספרים לא גרסינן כן וק"ל:

בא"ד דהא איכא נמי בין ר' שמעון ורבנן פירי משעת כתיבה כו' כצ"ל ונ"ב פי' התם מפרש דמשעת כתיבה נמי קאמר ריש לקיש היינו משעת חתימה א"כ אין ראיה כלל לדברי רשב"ם דאף אם תמצא לומר דמשעת כתיבה הוה כמו שנתן דעתו לגרשה סוף סוף הא איהו גופיה ס"ל משעת חתימה ודו"ק:

בא"ד משעת כתיבה נ"ב פירוש ורבנן סברי משעת חתימה ומשום הכי מוקי ריש לקיש כרבנן ודו"ק: