חכמת שלמה על בבא בתרא קמ:

גמ' אלמנתו ובת איזה מהן קודמת נ"ב לפי' התוס' נראה קצת דלא גרסינן אלמנתו ובת כו' ודו"ק:

שם האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה כצ"ל ונ"ב נ"ל להגיה ילדה כדמוכח לקמן בסוגיא דעובר לא קנה:

ר"ש בד"ה בת אשתו כו' אי ממעטא אי מייתי כצ"ל:

בד"ה ה"ג כו' לא יטלו כלום הבן כו' כצ"ל:

בד"ה זכר נוטל מנה אם יולד זכר נקבה כו' הד"א וכצ"ל:

בד"ה ה"ז יטול הטומטום ואם כו' אותו הטומטום הס"ד והד"א:

תוס' בד"ה מי אמרינן כו' כ"כ בתוספות כצ"ל ונ"ב הגה"ה היא עד אלא עד שיבגרו הבנות. ונ"ב עוד כ"כ פי' בגליון כך כתב בעל הגה"ה שמצא כך בתוספות ישנים כך הפירוש ואח"כ כתב ולכאורה היה נראה כו' והוא מן הג"ה הראשונה:

בהג"ה לית לה מזוני השתא נמי לית לה כו' כצ"ל:

בא"ד לא תטול האלמנה כלום יותר ואומר ר"י נמחק ואומר ר"י וכצ"ל. ונ"ב זהו על כרחך טעות ואדרבה הרמב"ם כתב שהבת נדחת מפניה רק שר"י בכתובות פרק נערה והכא ודעת הרא"ש סוברים כעין הירושלמי ששוין הן כשאין כאן בן על כן נראה להגיה כלום יותר מהבת נ"ל:

בא"ד ולכאורה היה נראה כו' כצ"ל ונ"ב הג"ה היא עד כתבתי בפנים:

בהג"ה כיון שאין שם עודף על מזונות אלמנה ובנות עד שיבגרו הבנות כו' אבל בתוספות כתוב כאשר כתבתי בפנים ואומר ר"י שכן משמע בירושלמי כו' כצ"ל ונ"ב פירוש הראשון הוא נוטה לפרשב"ם דבת עדיפא מאלמנה אפילו כשיש שס בן ולא כדעת ר"י בעל התוספות ודו"ק: