חזקוני, בראשית מג

הידוע נדע שיקודנ״‎ט קוידשמ״‎ט בלע״‎ז.

מעט צרי שאינו מצוי במצרים כענין שנאמר וגמליהם נושאים נכאת וצרי ולוט להוריד מצרימה.

בטנים הבי״‎ת בחטף קמץ.

ויעמדו לפני יוסף לא דברו אליו מאומה אבל נתראו מרחוק ויוסף לא דבר אליהם מחמת רחמנות שהיה לו על בנימין, והם היו סבורים כי מחמת כעס מן הכסף הנמצא היה עושה כך ולכך נתפחדו כמו שכתוב להתגולל עלינו ולהתנפל עלינו.

להתגלל עלינו לשון בגלל הדבר הזה בגלל כעס הכסף המושב באמתחתינו.

ואת חמרינו אם לא היו מביאים רק אותנו לבד היינו אומרים רק לדבר אתנו אנחנו מובאים אבל מאחר שגם חמורינו מובאים אתנו לבית אין זה אלא להביא עלינו עלילה.

לשבר אכל הבי״‎ת בחטף קמץ.

ויכינו את המנחה לפי שהוכחש יופי מראיתם מטורח הדרך. [ויכינו לשון הצנעה].

וישתחו חסר וי״‎ו.

יחנך בני היו״‎ד בחטף קמץ והחי״‎ת בשו״‎א.

וירחץ פניו לפי שהיה לו לישב עמהם ולעמוד עד אחר האכילה ויוכלו להבין שבכה אם לא ירחץ פניו אבל למעלה שלא היה לפניהם אלא לפי שעה לא הוצרך לרחוץ פניו.

כי תועבה היא למצרים בזוי להם לאכול עם אדם נכרי כי אנשי מצרים גסי הרוח כדכתיב לכן קראתי לזאת רהב הם שבת.

הבכר כבכרתו פרש״‎י כיון שהגיע לבנימין אמר לזה אין לו אם וכו׳‎ סבור היה יוסף נשי אביו קיימות.

ויתמהו על כרחך לא היתה התימה אוישבו לפניו הבכור כבכורתו, דהא לא כתוב ויושיבם אלא וישבו מעצמם, אלא תמהו על אשר ראו וישימו לו לבדם ולהם לבדם ולמצרים לבדם, אמרו מה טיבו של זה מדהוא אוכל לבדו אינו לא מצרי ולא עברי.

וישא משאת מאת פניו מביאין היו המנות לפניו תחלה לראות שהן הגונות ו מאת פניו של יוסף היו נושאים אליהם. [משאת לשון דורון]. ותרב משאת בנימן לפי שבא במצותו.

וישכרו עמו שעדיין לא גזרו על סתם יינם.