חידושי הלכות על יומא נח:

גמרא דאמר קרא ויצא אל המזבח [עד] דנפיק מכוליה כו' רש"י הביא הך דרשא בחומש והקשה עליו הרא"ם דמקרא דויצא לא שמעינן דבמתנות המזבח זקוק לעמוד מן המזבח ולחוץ לצד מזרחו כמו שפרש"י אלא לאשמועינן דבהזאה על הפרוכת זקוק לעמוד מן המזבח ולפנים לצד מערבו וצ"ע עכ"ל ודבריו תמוהים דדברי רש"י הם בעצמם דברי שמואל דהכא דלכ"ע גמרינן מויצא עד דנפיק מכוליה מזבח דהיינו במתנות המזבח זקוק לעמוד מן המזבח ולחוץ לצד מזרחו מיהו הא ודאי נמי שמעינן מיניה דבהזאה על הפרוכת זקוק לעמוד מן המזבח ולפנים לצד מערבו כדלעיל בברייתא מדכתיב ויצא אל המזבח ע"כ היכן היה בשעת הזאה על הפרוכת לפנים מן המזבח ואין מקום לתמיהתו דודאי תרוייהו שמעינן מויצא לכ"ע כדמוכח בשמעתין וק"ל:

בפרש"י בד"ה עומד על שנים כו' דרך ימין מקיפה הס"ד כצ"ל:

תוס' בד"ה דאמר קרא אל יסוד כו' ולא גרסינן בההוא כו' עכ"ל כל זה הדבור שייך לקמן בדף נ"ט אפיסקא דשירי הדם היה שופך על יסוד מערבי כו' דמייתי מקרא ואת כל דם הפר ישפך וגו' ומסיפיה דהאי קרא דרשינן ליה דמסיים אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד זה יסוד מערבי כפרש"י לקמן ובפר כהן משיח כתיב אלא דבת"כ מרבה מהפר פר יוה"כ כפרש"י ומש"ה ל"ג לקמן בההוא פגע ברישא כדגרסינן בגמרות שלנו דהא מגופיה דקרא מפיק ליה ולא שייך התם בההוא פגע ברישא דהיינו טעמא דאין מעבירין על המצות כמו שפירשו התוס' כל זה בפרק אמר להם הממונה דף ל"ג ע"ש זהו כוונת דברי התוס' הכא וק"ל: