חידושי הלכות על יומא ב:

תוס' בד"ה ואימא צוה כו' לישני הכי דלא הדר ביה מלעשות כו' עכ"ל דהשתא אי כוליה קרא ליוה"כ כדפריך לעיל לא הוה אצטריך למכתב צוה דמלעשות ולכפר מימעיט שפיר פרה וקרבנות אלא דאצטריך צוה לרבות פרה וק"ל:

בא"ד וי"ל דה"פ מ"ט כו' אימא צוה זה יוה"כ ואייתר לן לעשות לכפר כו' עכ"ל אין להקשות אמאי לא הניח המקשה סברת המתרץ דצוה זה פרה ותקשי ליה הכי ואייתר לן לעשות ולכפר לדרוש לעשות זה מעשה יוה"כ לכפר זה קרבנות די"ל דאי לא הוה כתיב צוה ביוה"כ לא הוי תקשי ליה הכי כיון דע"כ צוה זה פרה לא לכתוב לעשות רק לכפר ומיניה ניליף יוה"כ וקרבנות דלפי תירוץ זה של התוס' אסיק הכא אדעתיה כסברת המקשה דלקמן דמלכפר נפקא לן שפיר יוה"כ וקרבנות ולכך הוצרך המקשה למימר דאימא צוה זה יוה"כ דהשתא ע"כ איצטריך למכתב לעשות דאי לא הוה כתיב רק צוה ולכפר ה"א יוה"כ לחודיה כו' וכמ"ש התוס' בסמוך ודו"ק:

בא"ד א"נ נ"ל כו' אבל פרה לא דלא כתב בה לשון עשייה ולכפר זה קרבנות כו' עכ"ל לפי תירוץ זה ושיטה זו מתוס' ישנים לא ניחא להו למימר כסברת המקשה כבסמוך לדרוש מלכפר יוה"כ וקרבנות אלא דהשתא סבר המקשה כדמסיק דמלכפר לא הוה ילפינן רק יוה"כ ולכך איצטריך למכתב צוה לרבות יוה"כ ולעשות למעט פרה דלא נימא דצוה פרה ויוה"כ והשתא ע"כ לכפר לרבות קרבנות ולא תקשי לא לכתוב צוה ולא לעשות ונילף יוה"כ מלכפר דא"כ לא הוי ניליף מלכפר קרבנות כסברת המסקנא דלא נילף מיניה רק יוה"כ אבל כיון דכתיב צוה לרבות יוה"כ ע"כ לכפר יתורא הוא לרבות קרבנות:

ודע עוד דלפי תירוץ זה ושיטה זו מתוס' ישנים לא ניחא להו למימר כמ"ש לתירוץ ראשון דאי הוה כתיב צוה לכפר ה"א יוה"כ לחודיה דכתיב ביה צוה לכפר כו' אלא דמצוה ה"א זה פרה ויוה"כ ולכפר זה קרבנות וכן כתבו והקשו לפי שיטה זו לקמן לדברי המתרץ לא הוה צריך למכתב אלא צוה לכפר ונדרוש צוה זה פרה כו' ולא ניחא להו למימר דה"א צוה לכפר יוה"כ לחודיה כו' כמ"ש בתירוץ קמא וק"ל:

בא"ד י"ל אי לא כתב אלא צוה לכפר ה"א ע"כ צוה זה יוה"כ כיון דאידי ואידי פרישה לקדושה כו' עכ"ל הוצרכו לסברא זו דה"א צוה זה יוה"כ משום דפרישה לקדושה ולא ניחא להו למימר בלאו סברא זו אלא כסברת המקשה דה"א צוה זה פרה ויוה"כ משום דהי מינייהו מפקת ולכפר זה קרבנות אבל השתא דכתיב לעשות דנין צוואה דלפני עשייה כו' דהיינו פרה ולכפר זה יוה"כ ולא קרבנות כדמסיק דמשמע להו לפי שיטה זו דע"כ אי לא הוה כתיב לעשות לא הוה אמרינן צוה זה פרה ויוה"כ משום דהי מנייהו מפקת דא"כ לפי האמת לא לכתוב לא לעשות ולא לכפר רק צוה זה פרה ויוה"כ דהי מינייהו מפקת אלא דאי לא הוה כתיב לעשות לא הוה מוקמינן צוה רק ליוה"כ משום דפרישתו לקדושה מיהו לפי מה שכתבו בסוף דבריהם דאדרבה כיון דבמילואים לא הוה כתיב לעשות לא הוה צוואה דלפני עשייה אלא לאחר עשייה כו' לא הוו צריכי להך סברא דפרישתו לקדושה אלא דהוה מוקמינן ליוה"כ משום לאחר עשייה ודו"ק:

בא"ד ה"א לכפר זה יוה"כ לעשות זה קרבנות דפרישתן לקדושה אבל כו' עכ"ל כל האי תירוצא אינו בתוס' ישנים גם קשה לדבריהם לעיל דפריך אימא כוליה קרא ביוה"כ כתיב כו' וכמו שפירשו התוס' לעיל דאי לא כתיב אלא לכפר ה"א כפרה דקרבנות כו' ה"ל למפרך כתירוצא הכא דאימא לכפר זה יוה"כ ולעשות זה קרבנות משום דפרישתו לקדושה וק"ל:

בא"ד דאי לא הוה כתיב לעשות אלא [צוה לא] הוה נפקא לן פרה כו' עכ"ל כצ"ל: