חדושי הלכות על יבמות יט.

גמ' אמר רבא שנייה שבזוג זה ושנייה שבזוג זה כו' יש לדקדק למאי דס"ד השתא אמאי לא נפטרו כולהו דכיון דמודה ר"ש בב' יבמין דזיקה לאו ככנוסה היא ומשום דלא ידעינן קמיה מאן מינייהו רמיא ה"נ נימא בב' יבמות דלא ידעינן הי מנייהו מן הראשונות קמיה רמיא דחשבת ליה ככנוסה וי"ל דלא דמיא דבב' יבמות כיון דברצונו תליא מלתא לייבם איזה מהן שירצה שפיר חשבינן כ"א מהן ככנוסה משום זיקתה משא"כ בב' יבמין דלא ברצונו תליא מלתא שיהיה זיקת שניהם ליחשב אותם ככנוסה להן:

שם לרבנן איצטריך ולא זו אף זו קתני כו' ולא בעי למימר השתא דר"ש מודה ברישא איצטריך למתניי' לרישא לפרושי פרקא קמא קאתא אליבא דכ"ע דבפלוגתא לא קמיירי כדאמרינן בפ"ק דא"כ הוה מתני ברישא בהדיא דר"ש מודה בה וזה שדקדק רש"י בריש הסוגיא דקאמר אילימא לרבנן כו' דהא לא איסור ולא היתר לר"ש שמעת מינה דהא לא איירי בה עכ"ל ומש"ה הוצרך תלמודא ע"כ למימר דלרבנן איצטריך ומשום לא זו אף זו ומיהו ר"ש מודה בה דבפלוגתא לא קמיירי: