יבמות מהדורא בתרא ל.

[גמרא מאי קמ"ל תנינא הרי כו' ודאי גם המקשן ידע החילוק בין חזיא ליה בנפילה ראשונה אי לאו דאל"כ אף בלא דברי ר' יהודה היה לו להקשות ממתני' דלקמן הא תו ל"ל ומה לי שלשה אחין או שני אחין אלא ודאי דלקמן אשמעינן אף ע"ג דחזי ליה אך המקשן סמך עצמו אקושיא הא נמי תנינא וליכא למימר הא ע"כ ידע גם סברת של חזיא דאל"כ איך הבין ליתני הך דלקמן ולא ליתני הכא דאיכא למימר דנקט לא זו אף זו ומה שהגמרא עביד לעיל צריכותא מתרוייהו הן התרצן מעצמו לרווחא דמילתא אבל עכ"פ אינו יכול להוכיח כלום מיהו יש לפרש דבאמת הוה קשה להמקשן גם אמתני' דהרי לקמן פריך קושיא זו ודו"ק]:

בתוס' בד"ה אמר רב נחמן זאת אומרת כו' תימה שלא דקדק כן רב נחמן ממתני' דריש כיצד עכ"ל ולמאי דפרש"י לעיל דמכח יתו' משניו' דייק א"ש. ע"כ גליון ת"י:

בד"ה גירש אחד כו' ולר' ירמיה ניחא כיון דאיצטריך לאשמעינן דיש זיקה כרב אשי כו' עכ"ל. ק"ק דאי ר' ירמיה ס"ל יש זיקה וכרב אשי אמאי קאמר דזה למעוטי כינס ואחר כך גירש דלא הוה רק צרתה בזיקה אסורה ויש ליישב ודו"ק:

ד"ה זאת אומרת וכו' ונפלו שתיהן לפניו. לאו לענין יבום קאמר שנופלים לפניו להתייבם אותן רק ר"ל שהם פנוים וראוים ליבם אילו לא גירש שהרי מת אחיו משא"כ כשהוא עדיין אינו נופלים לפניו להיות ראויים ודברי מהרש"ל וחדושיו דחוקים ודו"ק: