חדושי הלכות על סוטה כג.

בפרש"י בד"ה כהנת בת כהן כו' כליל תהיה לא תאכל כתיב אבל כהנת הנשואה כו' עכ"ל כצ"ל מפי' ישן:

בד"ה מפני שיש לו חלק בה כו' ואין מנחת זר ובת כהן קריבה כו' עכ"ל כצ"ל מפי' ישן:

שם בד"ה [כר"א כו'] וחכ"א תעובר כו' ור"א סבר בתריה ההוא קרא כתיב עכ"ל כצ"ל מפי' ישן:

בד"ה כראב"ש במנחות כו' נדבתו ואינה נקמצת ור"ש דריש ליה לקרא התם הכי וכי נאמר והיתה לכהן כמנחתו לא נאמר אלא כמנחת חוטא של ישראל מה מנחת ישראל נקמצת אף מנחת חוטא כהן נקמצת אי מה מנחת ישראל שיריה כו' והשיריים קרבין לעצמן ור"א סבר לה כאבוה דבעי ליה קמיצה ומיהו שיריים קרבין לעצמן לית ליה דכל שממנו לאישים כו' אלא קומץ קרב לעצמו ושיריים מתפזרים כו' עכ"ל כצ"ל מפי' ישן:

תוס' בד"ה כל הנשואות כו' כך היא קדשה לשמו ותני כו' ובד"ה הקומץ קרב כו' ובפ"ק דתמורה מתכפר עושה כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה דמסיק להו לשום כו' מקצתן ראויה להקטיר ומקצתן לאכול ולהקטיר כו' עכ"ל פירוש דהכא מקצתו ראויה להקטיר דהיינו חלק איש ראוי כולו להקטיר ומקצתו לאכול ולהקטיר היינו חלק אשה שהקומץ ראוי להקטיר והשיריים לאכול ומהרש"ל הגיה לאין צורך כאן:

בד"ה הקומץ קרב כו' ופשיט לה מדראב"ש דאמר דמתפזרין כו' עכ"ל כצ"ל לא ידענא מאי פשיט מדראב"ש דסבר דמתפזרין השיריים אדר"ש דסבר דכולו קרב ובירושלמי קאמר דראב"ש בשיטת אבוה ר"ש קאמר עיין שם: