חדושי הלכות על קידושין עט:

גמ' והן אין מוציאין מידו בלא ראייה כו' מת"י וא"ת כיון דתנא דהוא מוציא מידם אפילו הוחזקו בהם בלא ראיה כ"ש דאין מוציאין מידו וי"ל דהא קמ"ל דבראיה מיהא מוציאין דה"א כיון דלא כתוב כדמהלך על רגלוהי כו' אפילו בראיה לא מפקי כו' עכ"ל עיין בתוספות בפרק מי שמת ודו"ק:

שם אמאי קא מיקפד כי עבד עובדא במכחשתו כו' מהרש"ל הגיה דלמא כי עבד עובדא כו' לא הבנתי הגהתו דאי מספקינן בעובדא אי במכחשתו אי לא א"כ א"נ דפליגי והיינו באין מכחשתו כמ"ש התוספות תקשי אמאי איקפד דלמא כי עבד עובדא במכחשתו ושמואל מודה ביה אלא כיון דע"כ כרב מיהא עביד כדקאמר לעיל עביד עובדא כוותיה דרב וכמ"ש התוספות א"כ אי לא פליגי ע"כ דדוקא במכחשתו עבד עובדא ודו"ק:

תוס' בד"ה במכחשתו פירוש כו' בגרתי מאתמול ולא דק דהא ביומא דמשלים כו' עכ"ל נראה דבריהם אלו ע"פ שיטתם שכתבנו לעיל דתוך שש א"א לבא לידי בגרות וכיון דאיירי ביומא דמשלים שית א"א לבגור מאתמול דהוי תוך שש וק"ל:

בד"ה ואי ס"ד לא פליגי כו' ורב יוסף עבד עובדא כוותיה כו' ולפיכך כעס כו' דלא כחד כו' עכ"ל כפי' התוספות שלפנינו בכל דפוסים ישנים א"א להולמם ומהרש"ל הגיה ואית ספרים דגרסי ודלמא כי עביד רב יוסף באין מכחשתו ולפיכך כעס כו' כצ"ל עכ"ל ואם מצא כן בדברי ת"י נקבל ולולי הגהתו אין נראה לומר שבאו התוספות לדחות שום גרסא אחרת אלא דיש להגיה בדבריהם וליכא למימר דרב יוסף עבד עובדא באין מכחשתו ולפיכך כעס כו' דלא כחד כו' ור"ל דמנ"ל לתלמודא לאוכוחי דפליגי דאימא דלא פליגי אלא דהוא עבד עובדא באין מכחשתו ודלא כחד מנייהו ואהא תרצו דמדקאמר לעיל עבד עובדא כרב מוכח דפסיקא ליה לתלמודא דכרב מיהא עבד וא"כ אי לא פליגי ע"כ במכחשתו עבד עובדא וזה מסכים עם מה שכתבנו לעיל ותו לא מידי ודו"ק:

בד"ה והלכתא כוותיה דרב כו' הוצרך לפסוק כאן הלכה כמותו משום כו' עכ"ל ק"ק דודאי הוצרך לפסוק כאן הלכה כמותו משום דהני מתניתא חדא מינייהו ע"כ דלא כרב למאי דמסיק פלוגתייהו בשאין מכחשתו וכשמואל אתיין תרוייהו שפיר כדאמרינן לעיל כאן במכחשתו כאן בשאין מכחשתו ודו"ק:

בד"ה מביא ראיה כו' מתה מביא ראיה על הבנים פירוש שהם מן האשה שהלכה כו' עכ"ל מהרש"ל הגיה פירוש שהבנים שלו מן האשה שמתה אבל אינו מביא ראיה שהם מן האשה שהלכה כו' עכ"ל לפי הגהתו משמע דבעי נמי ראיה על הבנים שהם שלו וזה אינו כיון דיודעין שהם של האשה זו יודעין נמי שהם שלו כדלעיל ברישא כיון דכרוכין אחריה והם שלה מסתמא נמי שהם שלו ולא מאיש אחר ה"נ הכא כיון שהביא ראיה שהם של אשה זו שמתה ומסתמא היא אשתו שהוציא מכאן כו' כמ"ש לקמן מסתמא נמי שהם שלו ולא מאיש אחר ויש לקיים כל נוסחת תוספות שלפנינו בלי הגה"ה וכ"ה בת"י ולא באו התוספות לפרש מתחלה הא דמתה מביא ראיה על הבנים דהא ודאי אין צריך פירוש דכיון דאין כרוכים אחריה במתה צריך להביא ראיה שהבנים הם של המתה כמ"ש בסמוך אלא דבאו לפרש הא דקתני אין מביא ראיה על האשה פי' שהם מן אשתו שהלכה למדינת הים עמו כו' אלא מאחר שמביא ראיה על הבנים שהם מן האשה שמתה שם א"צ כו' ותו לא מידי ודו"ק: