חדושי הלכות על קידושין נה.

בד"ה אמר רב אושעיא כו' כל הספק שעליה ורוצה להוציאה לחולין כו' עכ"ל אע"ג שבתיקון זה להתחייב בדמיה של עולה ושלמים לא הוציאה לגמרי לחולין לאוכלה עכשיו משום חששת בכור ומעשר כדלקמן מ"מ הוציאה לחולין עכשיו מספיקות הללו להיות חולין גמורים כשימומם וק"ל:

בא"ד שנתכוין לגוזלה כו' ולשנות בה ובכה"ג שרי ואחר שהוציאה לחולין כו' עכ"ל ור"ל דודאי אסור לגזול הקדש אלא דהכא התירו חכמים לגזול כדי להוציאה מידי הקדש ולא ימעלו בה וכ"ה בת"י ומשום דהשתא לפירוש התוספות לא הוה איצטריך ליה לחוב בדמים דהא בגוזלה מן הקדש יצאת לחולין ואהא קאמרי דאחר שהוציאה לחולין בגזלה עלה גם בדעתו לחוב כו' וכדי שיתכפרו הבעלים מידי ספקא אם עולה אם שלמים ורבי יוחנן פריך ליה לקמן וכי אומר לו לאדם חטא כו' דהיינו שיגזול הבהמה לכתחילה מן ההקדש כדי שתזכה לתקן ספיקא אם לבהמה שלא ימעלו בה ואם לבעלים שיתכפרו ומהרש"ל נדחק לקמן בדבריהם ולא ידענא מי הכריחו לכך וק"ל:

בד"ה אין מועל כו' דהא דאמרינן הכא כו' ואז הוא מתכוין לגוזלה היכא דנתנו לחבירו כו' עכ"ל הוא מגומגם דתרתי למה לי דהא הכא בבא לחוב בדמיהם סגי בלא נתנו לחבירו וכן בנתנו לחבירו סגי אפי' כסבור שהיא שלו כמ"ש התוספות לקמן אהך דתוספתא ואהך דנטל אבן או קורה כו' דמשמע מכל דבריהם דבנתכוון לגוזלה אף על גב דלא נתנו לחבירו וכן בנתנו לחבירו אפי' לא נתכוון לגוזלה יצא מרשות הקדש לרשות אחרת מקרי וע"כ נראה להגיה כאן בדבריהם וכצ"ל ואז נתכוון לגוזלה כמו היכא דנתנו לחבירו כדין כו' דר"ל אם נתכוון לגוזלה מקרי שינוי ויצא מרשות לרשות אחר מקרי כמו נתנו לחבירו אע"ג דלא גזלה ומהרש"ל כתב לקמן במה שכתבו התוספות ונהי נמי דכסבור שהיא שלו כו' דהוה כמו א"נ כו' ע"ש הוא דרך דחוק ורחוק ודו"ק: