חדושי הלכות על קידושין ד:

בד"ה מעיקרא דדינא כו' יוצאת בכסף ה"ה כו' שכן יוצאת בשש ויובל כו' עכ"ל לפי מה שפרש"י שכן יוצאת בכסף כו' והואיל וכסף חשוב בה לפדותה חשוב כו' עכ"ל נראה דמשש ויובל וסימנין ליכא למיפרך הכא אקניית כסף וצ"ל דהתוספות מפרשים הא דקאמר שכן יוצאת בכסף היינו כיון שיש לאמה העבריה דין חדש שאינו באשה ביציאת כסף ה"נ איכא למימר דאית לה דין חדש שאינו באשה לענין קניית כסף וא"כ שפיר המ"ל שכן יוצאת בשש ויובל כו' כמו שכתבו התוספות וכה"ג כתבו לקמן דאיכא למיפרך מיציאת כסף אקניית שטר ומיהו קשה דא"כ לקמן דבעי למילף ביאה באשה מק"ו מיבמה אמאי לא פרכינן בכה"ג דמה ליבמה שכן יוצאת בחליצה ולכך נקנית בביאה וצ"ע:

בא"ד דאי מהיקש לחוד הוה אמינא דלא סגי בפרוטה עד שיהא ב' פרוטות כו' עכ"ל ק"ק דהשתא נמי דבעי למילף מקל וחומר נימא דיו לבא מן הדין להיות ב' פרוטות ויש ליישב דאתיא כרבי טרפון דאמר היכא דמפריך ק"ו לא אמרינן דיו וכה"ג כתבו התוס' לקמן בד"ה חופה כו' ע"ש:

בא"ד והר"ן תירץ כיון דלא ידענו דאמה עבריה נקנית בכסף אלא מוהפדה כו' עכ"ל אבל רש"י פי' מכסף מקנתו ואינו כן דההוא בע"ע הנמכר לנכרי איירי וכ"ה בהדיא לקמן וק"ל:

בד"ה מה לאמה כו' ואם תאמר נילף כסף מביאה כו' וי"ל כ"ש דאיכא למיפרך יבמה תוכיח כו' עכ"ל ר"ל דלא נילף אשה מאמה אלא כסף מביאה וליכא למיפרך הא דמסיק מה לאמה העבריה שכן יוצאה בכסף דהא לא יליף אשה מאמה אלא כסף מביאה ואהא תירצו כ"ש דאיכא למפרך יבמה תוכיח שנקנית בביאה כו' ר"ל דאקל וחומר אשה מאמה דקאמר לא קאי האי יוכיח מיבמה כדפריך מה ליבמה שכן אין נקנית בשטר אבל אהאי ק"ו דכסף מביאה קאי שפיר האי יוכיח מיבמה דמה לביאה שכן קונה ביבמה דהכי פריך לקמן גבי חופה מביאה וליכא למימר שטר יוכיח דמה לשטר שכן מוציא בבת ישראל ומתרוייהו מביאה ושטר ליכא למילף דאחדא מתרתי פרכינן כל דהו דמה להנך שכן ישנן בע"כ כדמסיק לקמן:

ודע דלקמן גבי הא דבעי למילף ביאה באשה מק"ו דיבמה ופריך מה ליבמה שכן זקוקה כו' איכא לאקשויי נמי כה"ג דנילף ביאה מכסף מק"ו ואיכא לתרוצי נמי בכה"ג דכ"ש דאיכא למפרך אמה עבריה יוכיח דקאי האי יוכיח אק"ו דביאה מכסף וק"ל:

בד"ה כתב רחמנא כו' להכי אצטריך גזירה שוה לאורויי דכי יקח מיירי בכסף ואפ"ה בעינן נתן כו' עכ"ל יש לדקדק לפי זה מאי קאמר בברייתא והלא דין הוא כו' שנקנה בכסף אימא דודאי כן הוא אלא דאצטריך קרא דכי יקח לאורויי דבכסף נמי בעינן נתן הוא ואמר הוא וי"ל דהברייתא דקאמר והלא דין הוא כו' לא אקרא קאי דל"ל קרא אלא אדברי עצמו קאי ל"ל למילף כסף באשה מקרא הא איכא למילף בק"ו וכה"ג איתא בכמה דוכתין ודו"ק:

בד"ה אמה העבריה כו' לכתוב קרא ובעל והוה מוקי למעוטי אמה דמשום היא גופה לא צריך כו' ומשני אי לא כתב אלא ובעל היא גופה לא הוי אתיא בק"ו כו' עכ"ל כתב מהרש"ל בזה ואין להקשות א"כ היכי הוה דרשינן ובעל למעוטי אמה עבריה הא אשה גופה לא נקנית בביאה די"ל הכי כו' עכ"ל ע"ש באורך גם בעל דברי ריבות נתקשה בזה דהיאך קאמרי דמשני אי לא כתב אלא ובעל היא גופה לא הויא אתי בקל וחומר וכו' שהרי מה שאמה עבריה אינה נקנית הוא מכח ובעל דאמרינן זו ולא אחרת ומאי דאמרינן כו' עכ"ל ע"ש בישוב דבריהם ואין לי להאריך אבל הנכון בעיני למאי דמסיק לעיל דמילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא וכל היכא דאיכא לשנויי משנינן והשתא הכא ודאי משמעות ובעל זו ולא אחרת לא מפקינן ליה ממשמעותיה אלא דמשום הך קושיא דהיאך אתיא אשה בקל וחומר דהא אמה עבריה תוכיח ה"א דלא אתי ובעל כלל למעוטי אמה עבריה אלא לגופיה אתי ובין אשה ובין אמה עבריה נקנין בביאה בק"ו ולא הוה איצטריך ובעל אלא מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא ובהכי יתיישב מה שמקשים לפי אותה סברא לא לכתוב רק ובעל ואימא לגופה אתא ומדאצטריך לגופה ולא אתיא בק"ו ע"כ דאימעיט אמה העבריה די"ל כדאמרינן דה"א דלא אימעיט אמה עבריה ושפיר אתיא בק"ו ולא אצטריך נמי קרא ובעל לגופה אלא מלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא ותו לא מידי ודו"ק: