חדושי הלכות על קידושין כב:

גמרא ותנא דידן מלתא דליתא במטלטלין קתני כו' כסף איתא נמי במטלטלין לרבי יוחנן דסבר הכי בבכורות מיד עמיתך בכסף מיהו כיון דמדרבנן ליתא במטלטלין כדאמרינן שמא יאמר נשרפו חיטיך בעליה מיקרי שפיר ליתא במטלטלין ודו"ק:

תוס' בד"ה מה נשתנה כו' דמרצע גימטריא ד' מאות כו' עכ"ל דבגמ' דקאמר מה נשתנה אוזן כו' ליכא טעמא אלא למה תהיה הרציעה באבר האוזן ולא באבר אחר אבל על הרציעה טעמא אחרינא אית ביה משום דמרצע בגימטריא ד' מאות כו' ובהכי ניחא דלא קשה אהא דקאמר אוזן ששמעה כו' למה לא נאמר כן גם במצות אחרות שנאמרו בסיני וק"ל:

גמ' אי מה כו' אף עבד כנעני חוזר לבעלים ביובל תלמוד לומר לעולם כו' עכ"ל ואין לומר לעולם של יובל דאם כן לשתוק קרא מיניה ונילף משדה אחוזה עכ"ל ת"י ולולי דבריהם נראה דודאי לק"מ דע"כ לעולם ממש משמע מדאצטריך לעיל ושבתם איש וגו' בע"ע דלא נימא לעולם ממש כדאמרן לעיל וק"ל:

תוס' בד"ה איכא דאמרי כו' אבל קטן שאין לו יד כו' כאבא שאול ולא א"ל שלוף לי מסנאי מחיים כו' עכ"ל דהא דקאמר חזיה דתקיף ליה עלמא אמר ליה כו' דמשמע דמחיים של יהודה אמר ליה שלוף לי כו' היינו ללישנא קמא דגדול הוה ובעי זה פירש למיתה וזה פירש לחיים אבל ללישנא דאיכא דאמרי דקטן הוה אבל אי הוה גדול לא הוה מהני ליה בזה פירש כו' אלא דקטן הוה וקושטא הוא דלאחר מיתת יהודה אמר ליה שלוף לי כו' וק"ק לדבריהם דמי הכריחם לומר כן לפי' זה ואימא לפי' זה נמי ללישנא דאיכא דאמרי נמי שלוף לי מסנאי מחיים הוה דאע"ג דמהני ליה בקטן לאחר מיתה כמו מחיים כאבא שאול מכל מקום החזיק בו מחיים לפי שהיה ירא שמא יקדימנו אחר כמו שהקשו לפרש"י ויש ליישב ודו"ק: