חדושי הלכות על גיטין יג.

בד"ה האומר תנו כו' ואשמועינן במאי דנקט זה דאע"ג שהגט בעין כו' עכ"ל ר"ל שהגט שחרור הוא בעין כו' והותחל כ"כ מחיים כו' וה"א כיון שזכות הוא לו לרבנן מהני ואשמועינן דאפילו הכי לא יגמור כו' אבל בגט אשה כיון דחוב הוא לה אפילו לרבנן לא הוה חידוש כלל במאי דקתני. זה וכן מוכח מדבריהם שכתבו לקמן ואין נראה לומר דהכי דייק אי בש"מ ה"ל למתני כתבו גט כו' ותנו שחרור זה כו' ודו"ק:

בד"ה והא לא משך כו' מתני' משמע שלא הושלש לכך מתחלה מדלא קתני תנו מנה זה כו' עכ"ל צ"ע דע"כ לא מתוקמא מתניתין אלא באומר תנו מנה זה דהיינו דמוקי לה בציבורין דאי הוה אמר מנה סתם חיישינן למנה קבור כדמסיק ויש ליישב בדוחק דלענין מנה צבור שפיר ידעינן לה כאילו הוה מתני נמי זה בהדיא אבל לענין שיהא הושלש מתחלה לכך לא משמע כלל אי לא הוה מתני זה בהדיא ודו"ק:

בד"ה אית ספרים כו' לוקמי במתנה כדמשמע לשון תנו ואפילו באין צבורין כו' עכ"ל אע"ג דלא אמר מנכסי לשון תנו משמע מתנה דבפקדון שייך לשון החזירו ובההיא דשכ"מ שאמר תנו כו' לא קאי לשון תנו אמנה זה נותנין כו' דאיירי בפקדון ולמאי דמוקי במעמד שלשתן ובפקדון ודאי דשייך לשון תנו דאותו פקדון שיש לו אצל אחר הוא נותן למקבל משא"כ הכא שאינו נותן כלום אלא שהוא מצוה להחזיר הפקדון שבידו לחבירו ובזה יתיישב לפי האמת שכתבו התוספות דל"ג מנכסי נותנין אלא אפילו במתנה חיישינן כו' הא דלא תוקמא דוקא בבריא ובפקדון כה"ג דרך הודאה דלשון תנו לא משמע בפקדון ודו"ק: