חידושי הלכות על עירובין כה:

בד"ה וכי אויר כו' ונ"מ שאם נפרץ קרפף מצד א' לר"ה כו' עכ"ל מפירוש מהרש"ל דלכך נקטו שנפרץ מצד א' לר"ה דע"כ איירי בסתום היה מתחלה לחצר ונפרצה שם ומשום דאין רגילין בו לכך א"צ תיקון דנראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי כדפרש"י בפ"ק אבל אם מקרפף היה פתח לחצר והיו רגילין בו רגל האוסר אוסר בו ולכך נקט שהיה נפרץ גם לר"ה ובו היו רגילין לילך מתוך הקרפף ולא בפתח החצר שהיה סתום מתחלה וכתב עוד הא דנקטו לחי שאינו מועיל בקרפף שאין בו דיורין לאו דוקא הוא ע"כ תוכן דבריו אך קשה לדבריו וכי משום דאיירי הנ"מ באין רגילין בו הוצרכו לפרש דנפרץ לר"ה וכי לא סגי להו למימר שיש לקרפף פתח מצד אחד לקרפף אחר שבו היו רגילין וע"ק כיון דליכא נ"מ אלא באין רגילין בפרצות החצר ושמעתין דאוסר מלואו ע"כ לא איירי אלא ברגילין היה להם לפרש ולא לסתום ועוד כיון דמטעם רגילין אוסר בשמעתין אין לחלק בין במלואו בין בפתח לחצר ומה שמחלק מהרש"ל בין מבוי לקרפף בזה הוא דחוק וע"כ נראה לפרש דהכא בקרפף אין לחלק ברגילין ואין רגילין דרגל האוסר אינו אוסר אלא במבוי שיש בו דיורין ולא בקרפף שאין בו דיורין ומה"ט נמי אי לא היה נפרץ ג"כ לר"ה אלא לחצר לא הוה אויר חצר מייתרו להוי כרמלית כיון דבני החצר משתמשין בו דהקרפף בטל לגבי החצר שהוא העיקר אבל השתא דבני ר"ה מצד אחר ג"כ משתמשין בו אמרינן שפיר דאויר חצר מייתרו להוי כרמלית ובהכי ניחא דלחי מהני בקרפף אע"פ שאין בו דיורין משום דבני ר"ה וחצר משתמשים בו וכ"כ התוס' לעיל לפי פירושם גבי שביל דאע"פ שאין בו דיורין כיון דמשתמשין בו בני מבוי מהני ביה לחי ומיהו משום דנפרץ במלואו למקום האסור לו ודאי דאין חילוק לרבנן כיון דקרפף וחצר ב' רשויות הן אלא דניתר בנראה מבחוץ ושוה מבפנים דנידון משום לחי ולא בעי לחי רק מצד ר"ה ובשמעתין דאוסר בו משום מלואו היינו בנכנסין כותלי קרפף לחצר כדאמרינן פ"ק גבי מבוי משום דאויר חצר מייתרו והוי כרמלית בעי לחי מצד החצר ואין להקשות כיון דלחי מהני מצד החצר דאויר החצר אינו מייתר להוי כרמלית אמאי לא מהני נמי בלא לחי אלא נראה מבחוץ ושוה מבפנים דנידון משום לחי כמו לענין פרצת איסור מלואו וי"ל דלענין פרצת מלואו נידון משום לחי מגו דהני גיפופין נמי מהני לחצר דלא יאסר משום דנפרץ למקום האסור לו מהני נמי לקרפף דנידון משום לחי ולא יאסר משום דנפרץ למקום האסור לו אבל האי איסורא דאויר חצר מייתרו לקרפף דלא שייך בחצר לא אמרינן ביה דהני גפופין נידון משום לחי לקרפף כיון דליכא הכא מגו וכן צ"ל לפי' מהרש"ל ותו ל"מ ודו"ק:

בד"ה זימנין כו' משום דבעי למימר אע"ג דבקירה בו בית סאה לא הוי יתור מודינא הכא כו' עכ"ל ולעיל שהקשו אי אתי כרבנן אמאי נקט כו' ת"ל משום דנפרץ כו' עכ"ל לא ניחא להו למימר דלכך נקט איסורא דאויר חצר מייתרו משום קירה בו בית סאה דמ"מ כיון דהאי איסורא דנפרץ במלואו לרבנן הוא פשוט גבי קרפף וחצר לא איצטריך ליה כלל לאסור משום דאויר חצר מייתרו אי לאו דאיכא נ"מ כמ"ש לעיל אלא הכא לא אצטריכו למימר דמשום קירה בו בית סאה נקט אויר חצר מייתרו אלא משום דאיכא נ"מ כדלעיל ובמילתיה דרב חסדא נמי לא הוה תקשי למימר איפכא אי הוה מפרש האי טעמא בדבריו כמ"ש בסמוך וי"ל ודו"ק:

בד"ה ההוא אבוורנקי כו' אע"ג דהיקף האבוורנקי היה עשוי לנחת ולצניעות כו' עכ"ל לפי' זה דהקנים לא היו נעשים אלא למעטה מבית סאתים ולא שיהיה הבורנקי מוקף לדירה קשיא להו דאכתי הא עשוי לנחת כו' ותירצו דע"י שהיה ממעטו מבית סאתים היה מותר לטלטל כלים ששבתו בתוכו כדין קרפף בית סאתים שלא הוקף לדירה ומיהו אי לאו שהיה ממעט והיה האבורנקי בכלל קרפף יתר מבית סאתים שלא הוקף לדירה כיון דעשוי לנחת ואפי' כלים ששבתו בתוכה היה אסור לטלטל יותר מד' אמות ודו"ק:

בא"ד א"נ נוכל לומר האבורנקי ישב ולבסוף הוקף הוה והם לא ידעו כו' עכ"ל ולא ניחא להו למימר כדלעיל דמיירי בהוקף ולבסוף ישב כדלעיל אלא דהם לא ידעו כו' וכמ"ש התוס' דאם כן לא הוה ליה למפרך אלא מהך ברייתא דישבה ולבסוף הוקף דהך קושיא קשה בין אהוקף ולבסיף ישב ואהוקף ולבסוף פתח אבל הך דלנחת ולצניעות לא תקשי כלל אהוקף ולבסוף פתח אבל השתא דאיירי בישב ולבסוף הוקף הוצרכו למפרך נמי מהך דלנחת ולצניעות ודו"ק: