חדושי הלכות על חולין ד:

תד"ה מותר מיד מפני שהן מחליפין כו' והשתא א"ש דלא תקשי היכי סברוה כו' דחמץ של עובד כוכבים כו' ומותר מיד דקאמר היינו כשיעור לישה עכ"ל פי' הא ודאי דכמו דבשיעור לישה לחוד לא תלינן שהוא עצמו לש בצק זה אחר הפסח אלא דתלינן בחילוף עם הנכרי שמצא שלש בצק אחר הפסח ה"נ בשיעור אפייה לחוד לית לן למיתלי שהוא עצמו אפה אותו אחר הפסח אלא דאית לן למיתלי שהחליפו עם הנכרי שמצא שאפה אחר הפסח אלא דא"כ לא הל"ל ומותר מיד דשיעור אפייה אין זה מיד ומדקאמר מיד דהיינו שיעור לישה ע"כ דבבצק איירי והיינו ע"כ משום דגזרו על פתן ודו"ק:

בא"ד ומיהו אע"ג כו' באשה שרי משום פריה ורביה א"כ לא אסרו אלא כגון פירות וכלים כו' עכ"ל עיין בכל זה ברא"ש בס"פ האיש מקדש שכל זה מפרש"י בפרק רבי ישמעאל שכן מחלק בין קידושי אשה ובין שאר חליפין וכתב עליו הרא"ש שלא היה צריך לזה דקידושי אשה נמי לא שרו לכתחלה כו' אלא אם קדש בדיעבד כו' וכן פירות וכלים נמי אסור נקנות מדרבנן מדמי ערלה כו' אבל אם בדיעבד לקח מדמי איסור הנאה פירות וכלים חליפין לא גזור רבנן כו' עכ"ל וגם על דברי התוס' דהכא יש לדקדק כן מאחר שהביאו הך שינויא דנדרים דמחלק בין לכתחלה ובין דיעבד לא הוו צריכי לחלק בין קידושי אשה ובין שאר חליפין כמו שדקדק הרא"ש לפרש"י דפרק ר"י ומהרש"ל כתב כאן דרך רחוק לדברי התוספות ולא כמו שהביא הרא"ש בס"פ האיש מקדש והר"ן בשמעתין הקשה לפירש"י דאסור הדמים למחליף עצמו מהא דמכרן וקדש בדמיהן מקודשת אלמא חליפי איסורי הנאה מותרין ולא ידענא מאי קושיא הא בנדרים מקשי לה תלמודא ומשני לה דלמא לכתחלה הוא דלא הא דיעבד עבד ודו"ק: