חדושי הלכות על חולין קלג:

גמ' דתניא כ"ד מתנות כו' הוא סבר מדקא חשיב להו במתנות בחדא כו' וה"ה דהמ"ל דברייתא דלעיל אטעיתיה דקתני ט' נכסי כהן כו' וקחשיב להו למתנות בחדא אלא דניחא ליה לאתויי הך ברייתא דמינה נמי אדחי טעותיה מדקחשיב בה נמי מורם מן התודה ואיל נזיר בחדא וק"ל:

תוס' בד"ה ועורות קדשים כו' הלא בעזרה היו מפשיטין כו' והוה ליה למימניה עם עשרה שבמקדש עכ"ל תמיהתם אינה מובנת לן דהבכור ומורם מאיל נזיר ומן התודה נמי לא היו יכולין להוציאן חוץ לעזרה בשעת הפשטה ואפילו הכי חשיב להו מהם שהיו בירושלים כיון דמיהת אחר הפשטה היו יכולין להוציאן חוץ לעזרה לירושלים והכי נמי אית לן למימר בעורות שאחר הפשטה היו יכולין להוציאן [כלל] חוץ לעזרה ואדרבה הא קשיא לן דאמאי חשיב לעורות אפי' מהנך שבירושלים כיון שאחר הפשטה היו יכולין להוציאן אף לגבולין ויש ליישב זה כיון דמיהת באו מעיקרא לכלל קדושת העזרה לא חשיב להו בהנך י' דבגבולין דלא באו לעולם לכלל קדושת עזרה ודו"ק: