חדושי הלכות על בכורות ו.

גמרא וחמור תפדה בשה כו' ופירש"י קרא תניינא לכתוב וחמור תפדה בשה כו' ויש לדקדק כיון דאליבא דר' יוסי הגלילי קיימינן הכא נימא אדרבה דאיצטריך למכתב ופטר דאי לא הוי כתיב פטר הוה דיינינן ליה בכלל ופרט שור ושה אין מידי אחרינא לא והשתא דכתיב פטר הפסיק הענין דלא נדייניה בכלל ופרט למעט פטרי סוסים וגמלים כדאמר לקמן לר' יוסי הגלילי וי"ל דמ"מ לא לכתוב פטר ולא לכתוב נמי כלל ופרט אי לאו דכתב פטר למעוטי סוסים וגמלים ועי"ל דר' יוסי הגלילי סבר דאין זה כלל ופרט כיון דהפרט אינו שוה דשור ושה הוא קדושת הגוף וחמור אינו אלא קדושת דמים והא דקאמר לרבי יוסי הגלילי פטר הפסיק הענין דע"כ אין זה כלל ופרט כיון דהפרט אינו שוה דהא כתב פטר בכל פרט ובהבי ניחא לר"י הגלילי דלא תקשי דלא לכתוב לא וי"ו ולא פטר ונמעטיה מכלל ופרט ודו"ק:

שם והאי טהור מעליא הוא והאי טמא מעליא כו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה ויצא מן כו' ולעולם נפדין בשה ת"ל כו' [אחר] בשה הס"ד ואח"כ מ"ה מעטינהו משה ולעולם כו' ובד"ה פטר חמור כו' לעיל מינה פטר שור ושה כו' ובד"ה או דלמא כו' שינוי יתירא הוא וכי אית מקצת סימנים דאם חייב הס"ד ואח"כ מ"ה סימנים כו' ובד"ה לא אפרה כו' קדשי בכורות הס"ד ואחכ מ"ה אבל חמור שילדה מין סוס והלכתא כו' ופטור מן הבכורה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ומה [הן] כו' יותר שלא דיבר אלא בפרה כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה ור"ש נפקא כו' אר"ש את לא כו' הכא מאן דדריש את כו' פרק ד' וה' כו' המקשה שרי קלוט גבי כו' תרתי תמיהי דכירי אינשי ש"מ קלוט כו' קלוט מהו טמא ואת יעמיד כו' אין קושי סותר כו' פ' הנושא דאמר כו' דמשוה כבודן לכבוד כו' ור"ע מרבה כו' עכ"ל כצ"ל: