חדושי הלכות על בכורות נד.

בפרש"י בד"ה דגן ודגן כו' על חטין הס"ד ובד"ה תירוש ודגן כו' או דגן ודגן שהן כלאים כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ומה תירוש כו' דהמ"ל מעשר של כו' זה בזה ומתעשרין כו' במעשר בהמה דברים של שנה א' כו' אבל מק"ו דחדש כו' בהמה דחדש וישן כו' זה על זה ואין מתעשרין מזה ע"ז וכבשים כו' ובד"ה דגן ודגן כו' ודומה טעות סופר הוא דכאן משמע כו' כלאים דכלאים לוקה ומסקינן כו' קמ"ל דכי זרע חטה וחרצן כו' תרי גווני כלאים כלאי זרעים וכלאי כרם כגון חטה ושעורה וחטה וחרצן ובחד כו' ובחד פליג אבל חטה כו' דלקי תרתי לאפוקי מדר' יאשיה דהא לר' יאשיה נמי לקי תרתי וכן מוכח כו' בלאו שני שהיה לו לומר בלאו אחד דאין קושיא כו' כזה בעי כו' ושעורה וחרצן ור' יונתן מחייב כו' ב' מיני זרעים ומיהו ר' יהודה כו' ובד"ה ושני מינין כו' כיצד מברכין כו' כל מילי דשבות כו' אלו הן הלוקין דכהן שאכלה לוקה כו' היינו מכות מרדות והא דאמר בסוף הערל דעיגול אינו עולה התם רבנן כעין דאורייתא תיקון והא כו' ודפליגי ר"א ור"י כו' בדון מינה ומינה בדון מינה ואוקי באתרא משכחת כו' ולא כל פרי העץ כו' ויצהר ר' אבא בשם שמואל לא חשו כו' דתניא איסי בן עקיבא כו' ובד"ה אלא מעתה כו' כדמרבינן לעיל מצאן כו' כצ"ל: