חדושי הלכות על בבא בתרא קיב:

בפרשב"ם בד"ה דמנסבינן לה כו' דבשלמא נחלתם מאביה לא מיעקרא כו' ואע"ג דמעיקרא היתה משבט ראובן כו' עכ"ל רצה לומר דהא לא הוצרך לאוקמא בכה"ג דמנסבינן לה לגברא דאבוה משבטא דאבוה ואימיה משבטא דאימא אלא משום נחלת האם אבל משום נחלת אביה ניחא ליה בלאו הכי והיינו כפרשב"ם דבשלמא נחלתם מאביה לא כו' ודו"ק:

תוס' בד"ה ה"ג ר"ת כו' דלפי' הקונטרס לא א"ש אמאי קרי הך בסבת הבן והך בסבת הבעל כו' עכ"ל באמת כבר הרגיש רשב"ם בזה ופי' לפי גירסתו ושיטתו דברייתות דתרוייהו תנו בין בסבת הבן ובין בסבת הבעל ולא תני חדא בסבת הבן וחדא בסבת הבעל ולכך לא גרס הכא פסקא תניא בסבת הבן וגרס נמי לקמן תניא אידך כמ"ש מהרש"ל אלא שהתוס' לא משמע להו הא דקאמר תניא בסבת הבן ותניא בסבת הבעל דאתרוייהו קאי אלא משמע דחדא מינייהו איירי בסבת הבן וחדא בסבת הבעל ודו"ק:

בא"ד ועוד דלפ"ה המ"ל נמי דכ"ע מיהת קרא קמא בסבת הבן כו' עכ"ל גם בזה פי' רשב"ם דמוקי מסברא לקרא קמא בסבת הבן דקריב ליה טפי מבעל כו' מיהו היינו דוקא לתנא בתרייתא אבל לתנא קמייתא כיון דע"כ לית ליה האי סברא מדקאמר אקרא קמא או אינו אלא בסבת הבעל כו' ה"ל לתלמודא נמי לפרש דלכ"ע מיהת קרא קמא בסבת הבן משמע כדמפרש ליה לקרא בתריה דלכ"ע בסבת הבעל משום דתנא בתרייתא לא ס"ל הך דרשה דאחר מיהו הרי"ף והרא"ש הביאו תניא אידך כו' דהיינו ברייתא בתרייתא וכגירסת רשב"ם וסיימו בדבריהם דבן לאו אחר הוא והוא תמוה לכאורה דלגירסת רשב"ם ודאי משמע לתנא בתרייתא דמשום דאייתר ליה קרא תנינא מוקי ליה בסבת הבעל ולא משום דבן לאו אחר הוא וכפי' רשב"ם ויש ליישב דאי למאי דמסיק לה לתנא קמייתא משום דבן לאו אחר הוא ה"נ אית לן למימר הכי לתנא בתרייתא ולרווחא דמלתא קאמר הכי דמשום יתורא נמי אתי לסבת הבעל ודו"ק: