חדושי הרי"ם סה

עוד י"ל דוקא בהקטרה צריך ב' קרא לאינו מעורב ולמעורב. אבל באכילה כיון דהיתר מצטרף דוקא בב"א א"כ תמיד מעורב בלעיסה כדאמר בזבחים דע"ח פיגול ונותר כו'. ואי בלעו ניהו דקי"ל בלע מצה יצא כו' מ"מ כיון דכרך בסיב לא יצא שאינו נוגע. וא"כ בלע שאינו דרך אכילה וצ"ל דע"י הדחק הוי אכילה וא"כ י"ל כדאמר מנחות נ"ז ע"ב מצ"א כמאכל ב"ד לאו כלום ע"ש ובהנ"ל כיון דחצי היתר מפסיק א"כ בליעת חצי איסור שלא כדרך ונוגע מצד אחד: רש"י התחיל חצי זית כו' והיינו נירוף ואח"כ כתב אינו משלים דהיינו מיעוט. וי"ל דבאמת מצטרף וגם חצי כו'. רק כיון דהנ"מ מצרף הוא רק למלקות דח"ש אסור. וא"כ הא קי"ל א"א לצמצם וחצי הוי ס' שמא היתר רוב ואינו צירוף אי לא אמרינן כפי' הר"ש פ"ב חולין דכ"ח בתוס' ע"ש ולכך התחיל גוף הדין דחצי ג"כ מצטרף מ"מ הנ"מ הוא רק במיעוט אי ישלים כנ"ל: בנזיר התחיל המפרש') בחצי זית ענבים כו' ואח"כ כתב משרת יין ומים. הוא משום דהתחיל באכילה דקי"ל לר"י גם באכילה מצטרף לאפוקי ממ"ד כל רביעית דדוקא משקה כדאמר בסוף הסוגיא. ומ"מ יליף ממשרת משקה דס"ל דאין חילוק: תוס' ד"ה כמאן כו' שתמהו על רש"י ז"ל א' לפי' חצי זית כו' ואין מעורבין אלא כל א' ניכר לא כאביי וכו' ועוד כרבנן נמי כו' דכי כל כו' ומוקי להיתר מצטרף כו' ועוד בחמץ מנ"ל תערובות כו' ועוד דלקמן כו' מעורבין כו' וי"ל לע"ד למ"ש הר"ן ריש סוכה ד"ט דהשפיל כו' שמעורב סכך כשר עם פסול והקשה הא קי"ל במחצה סגי ותי' דנראה דה"ט דכל דבר העומד בעצמו ואינו מעורב חשוב יותר ולפיכך אע"ג דאגמריה רחמנא למשה דבפלגא סגי לל"ל הכי אלא כשמחצה המכשיר עומד בעצמו ואינו מעורב אבל מעורב שנתמעט חשיבותו אף שנתמעט ג"כ חשיבות הפסול אינו כלום מאחר שהמתיר נגרע ע"ש: וא"כ ממש כדבריו לענין מ"ש תורה שחצי המכשיר עיקר כן כאן אי גמרינן דהיתר מצטרף לאיסור בחצי כמ"ש רש"י דהיינו שחצי האיסור הוא עיקר שנקרא האכילה על שמו לחייבו ממילא ג"כ דוקא כשמחצה זית האיסור עומד בעצמו וחשוב שאינו מעורב משא"כ מעורב שבטל חשיבותו ואף דההיתר ג"כ מעורב מ"מ לא מיחייב כנ"ל מאחר דהיכא דהיתר נפיש ל"א מצטרף כדאמר בנזיר אלא מחצה כנ"ל והוא ממש כנ"ל ולכך בעי זעירי כי כל למעורב חצי זית שאור ומצה כנ"ל. וזה שפיר בהקטרה דאינו ענין לטעם כעיקר. אבל באכילה כיון דטעם דאורייתא ולרש"י נהפך כו' רק דבאין כזית לא לקי כמ"ש תוס' נזיר ד"ה וכזית כו'. א"כ עדיין החצי זית אסור בעין וניכר ולא בטל חשיבותו כלל ע"י שמעורב ואין חילוק כלל. ומיושב דמנ"ל לר"א בחמץ עירוב ולמ"ש לא קשה כיון דס"ל טעם כעיקר אין חילוק כלל כנ"ל. ומיושב ג"כ דלרבנן א"ל כנ"ל כיון דס"ל טעם כעיקר ל"ד כמ"ש רש"י בסוף סוגיא מדפליגי בכותח. ומ"מ כזית כא"פ דאורייתא. ומנ"ל הא כיון דטעם אינו מה"ת שוב מנ"ל כזית מעורב אף במחצה כיון דבטל חשיבותו וכמ"ש תוס' נזיר ד"ה כזית אף דמתני' כל אוכלין מצטרף היינו בעינו לא מעורב. וע"כ דס"ל דאין חילוק א"כ שוב לא נוקי שאור כו' לחצי זית מצטרף רק אדרבה מעורב יש סברא יותר כדאמר בחטאת כנ"ל: עוד י"ל דהא קשה כמ"ש לעיל דילמא רק ברוב איסור משלים מנ"ל חצי דמצטרף. וצ"ל דאין חילוק כיון שניכר ולא בטל גוף הדבר ורק לענין כל האכילה או הקטרה שהוא בכזית שיהי' בטל לגבי הרוב ושוב שייך כמ"ש בעה"מ על כותח כו' דלא בטל כיון שהוא גוף הדבר שנעשה משלשה אפשר דצ"ל כפסחים התחיל רש"י. המינים פת ומלח כו' לא שייך ביטול מה"ת ועדיף מן דבר המעמיד ע"ש כיון שלא היה זה בלא זה חשיב המיעוט כמו הרוב. וא"כ ברוב זית איסור כנ"ל ומיעוט היתר מ"מ כיון שגוף הדבר לא בטל דניכר. ולענין חיוב שהוא כזית הוא ע"י האיסור וההיתר דע"י שניהם חשיב אכילה והקטרה והוי המיעוט כהרוב כנ"ל ושפיר אין חילוק בין חצי לרוב. וא"כ י"ל גבי מעורב ניהו דשייך ג"כ כנ"ל דלענין השיעור כזית לא בטל מ"מ גוף הדבר בטל שאינו מיסוד הדבר ולכך בעי קרא עירובו מנין כו'. משא"כ ר"א בכותח שהחמץ מיסוד הדבר כמ"ש בעה"מ ולא בכל גוף הדבר שוב שוה למחצה וא"צ קרא. משא"כ רבנן דפליגי בכותח ולא ס"ל כנ"ל שוב לא ס"ל היתר מצטרף גם בניכר דמ"מ לענין השיעור כזית בטל לגבי רוב איסור ושוב מנ"ל מצטרף מחצה דילמא רק משלים כנ"ל: רש"י ז"ל דחה גי' וכל משרת כו' דא"כ מה פריך האי מבעי' משרת לטעם כעיקר וא"א לימא ליה טעמא דידי מוכל כו'. ולע"ד די"ל דפריך א"כ איך יליף טעם לכל התורה מנזיר הא כיון דהיתר מצטרף בנזיר מוכל משא"כ בכל איסורין שוב איכא למיפרך על טעם מה לנזיר דחמיר דהיתר מצטרף לאיסור משא"כ שאר איסור כנ"ל: תוס' ד"ה לענין כו' הקשו הא ביומא דריש ר"י מכל חלב דחצי שיעור אסור מה"ת ואור"י דלא דריש רק לאיסור לא למלקות ע"ש. ותמוה לי דלא דריש כלל התם מכל חלב רק מסברא דחזי לאיצטרופי אלא דתוס' לטעמייהו שהקשו שם למ"ל הסברא לילף מכל חלב ותי' דע"י הסברא יליף ע"ש ואינו מובן גם תמוה דהתם. דבברייתא מוכח איפכא דצריך לרבות גם שאינו בעונש כו' כגון ח"ש דמ"מ ישנו באזהרה. ואי ח"ש מותר מה"ת איך יליף מוכל כו' וע"כ דבכל איסורין ח"ש אסור מה"ת משום חזי לצירוף כנ"ל רק בחלב ס"ד כיון דתלתה תורה כי כל כו' דוקא כשיש עונש מוזהר אבל כשאין עונש דהיינו ח"ש וספק אין אסור כלל ת"ל כל דגם שאינו בעונש הוא מ"מ מכלל האיסור ככל ח"ש בכל איסורין וככל ספק שהוא ספק איסור. ממילא מוכח מברייתא זו דח"ש אסור מה"ת דאל"ה מאי קאמר יכול ח"ש כו' הא אמת כן שאינו באזהרה וע"כ דאסור מה"ת אבל לא דמוכח מקרא דוכל כנ"ל. רק להשוותו לשאר איסורין. וכה"ג כ"ע דרשי כל כמ"ש תוס' ד"ה מאן כו'. וכן משמע דאי מכל חלב נילף ח"ש מנ"ל באיסור קל מחלב. לאו עשה וכה"ג וע"כ מסברא כנ"ל: ועוד דא"כ נימא כל דחמץ ג"כ לרבות חצי שיעור לאיסור ויהי' ב' כתובין הבאין כא' לענין איסור ח"ש ואין מלמדין. ומוכח דמסברא אמר דח"ש אסור מה"ת וא"צ קרא וי"ל מ"ש תוס' ישנים יומא דע"י הסברא ילפינן מקרא דכל חלב הוא משום דכ' תוס' ד"ה מאן דכ"ע דרשי כל רק דלא דרשי כשהוא נגד הסברא כמו עירוב כו' ע"ש וא"כ שפיר אמר הש"ס טעמא דר"י דח"ש אסור מה"ת משום חזי לאצטרופי. דאל"ה הוי דרשינן גם כל דחמץ לאסור ח"ש והי' ב"כ ואין מלמדין. ולכך אמר דסברא דח"ש יהיה אסור מה"ת דחזי לצירוף. וא"כ י"ל דלא דרשינן מה"ט כל דחמץ לח"ש ועי"ז יהי' אין מלמדין ויהיה בכל איסורין ח"ש מותר. וזה נגד הסברא ומה"ט לא דרשינן כל לחמץ לח"ש ושפיר יליף מכל דחלב לכל איסורין משום הסברא לצרף: בתוס' יומא הניחו בקושיא למה יליף ר"י מכל חלב ח"ש רק לאיסור ובחמץ למלקות ע"ש דתחילה כתבו דס"ל לר"י כר"ש דכ"ש למלקות ואח"כ דחו ע"ש. ואינו מובן דלא שייך כלל לומר ח"ש למלקות דהא כ' כל חלב לא תאכלו דהוא כזית ואיך נימא הריבוי דכל למלקות א"כ אין חילוק מלקות בין ח"ש לשיעור וע"כ דפי' הלאו אכילה כזית ורבי כל דגם ח"ש אסור. וכאן להיתר מצטרף לאיסור דחשיב אכילה