חדושי הרי"ם קעט

תוס' מחלקים בין מכר כו' היינו דסוברים ג"כ דלא חילקו ובשוק רשאי למכור סתם דאין דרך לדרוש מי הקונה שייך לא חילקו. ומ"ש תוס' ודוקא להלוות לנכרים דמשמע שצריך. לידע אף בשוק שאינם בני העיר זה דוקא בהלוואה שבל''ז הדרך לדרוש מי הלוה בזה שייך לחלק שצריך שידע דוקא. כנ"ל. אבל בענין לאהדורי לא נחלק כלל דמעכבין לכל. הפוסקים. והגם דאם נפרש הגמרא בסתם אין לנו הוכחה. על בידוע שאין בני העיר לעכב בלאהדורי. מ"מ מאחר. שבתוס' מפורש והנ"י והרמב"ם דלא אסר אף בידוע בשוק בני העיר ע"כ דלא פלוג. ממילא לא מצאנו מי שיחלוק על. הב"י בלאהדורי על פ' עיירות אחרות דא"צ להושיב שומרים. כנ"ל. וכן מבואר בש"ע שכ' סתם ביום השוק מותר והוא. שימכרו בשוק אבל לא יחזרו כו' וציין הסמ"ע על שימכרו. בשוק שכ' בפירוש דברי הטור דמותר למכור בשוק אף לבני. העיר דלא חלקו בזה כו' היינו שגם תוס' וטור מודים לסתימת הש"ע שלא חילקו ומותר אף לבני העיר. ומ"ש סמ"ע ובלבד. שלא יהדרו ע"פ ביתם. לאו לדיוקא אתי להתיר פ' בני. עיירות אחרות רק דלכאורה כיון שמותר ביום השוק אף לבני. עיר בוודאי מ"ט יהי' אסור לאהדורי. ע"כ כתב דמ"מ בלבד. שלא יהדר דזה לאו בכלל יום השוק וככל השנה ואסור אבל. אם הי' כוונתו להתיר לאהדורי הי' לו לסמ"ע לציין על שלא יחזרו ולהתיר על פ' ב"ע אחרות לחלוק על הב"י. וע"כ. פשוט כמ"ש. ומלבד זה נראה מדרישה שכ' שבפ' כ' דהטור,. סובר כן. וכן הלשון בסמ"ע ע"פ כתבתי בפי' ד' הטור ע"ש. אבל לדינא לא יחלוק על ב"י והמפורש בר"ן מג"ש ומשמעות.. הרמב"ם וכל הפוסקים דבאמת מ"ש דדוקא בהלואה כ' תוס'... ובהג"מ פ"ו מה"ש הביא ד' תוס' ומפורש להלוות ולעשות. סחורה ע"ש ובתוס' שמפורש לאהדורי אסור על בני עלמא. ולענין לאהדורי לא שייכי ב' הטעמים של דו"פ וממילא מפורש. דגם במכר כן. גם אי מ"ש הסמ"ע שלא יהדרו ע"פ ביתם. הוא בדוקא מ"מ אין כוונתו רק שזה ודאי אסור גם להטור אבל. ע"פ בני עלמא אין הכרח לדעתי. אבל להלכה ודאי אין חולק. רק בענין מכירה בשוק לבני העיר דבל"ז דעת הרמב"ם וש"ע. דמותר כ' להסכים גם דעת הטור. משא"כ לענין לאהדורי כנ"ל. ומעתה כדין פסקתם ולא ירך לבבו מה שמלגלג. ידידינו גיסו הרב נ"י על הפסק ב"ד מבלי עיון הראוי. גם מה דפשיטא לכו דשם בלאדזי חשיב כל יומא יום השוק לדידי מספקא לי טובא דהא ר"ה סבר דאף בעיר א' אסור פסקי' לחיותא. דגרע ממהפך בחררה בהפקר מאחר שזה אומנתו ומחייתו כמ"ש תוס' במצודה. ובה"ג פסק כר"ה ע"ש ובמהרי"ק. רק אנן קי"ל כר"ה בדר"י דבר מתא אב"מ לא מעכב ואב"מ אחריתי מעכב ובר מבוי מספקא לי'. וע"כ נראה הטעם דבני עיר א' שהם כשותפים וכל א' צריך למחי' וא"א שיהי' לכל א' אומנות מיוחד שאין לאחר והוי ככולם פרנסתם קבוע איזה אומנות שיהי'. או שכולם מרוצים דהן שותפין וכל. א' צריך מחי'. אבל בר מתא אחריתי חשיב באקראי יורד. למחית בני העיר הקבוע ועיין בשיטה מקובצת. רק שוק. דמעלמא אין זה מחי' הקבוע להם חשוב גם נגד בני העיר. באקראי וכהיפך דבר הפקר לר"ת דשניהם באקראי כו' אבל. עיר שעיקר מחיותם מה שבאים ממ"א לקנות מהם וזה פרנסתם. וחשיבי ב"ע אחרת באים לקפח מחייתם הקבוע כיון שתמיד כן. ואין ראיה על כשתמיד כיום השוק שא"י לעכב כנ"ל: ובענין המכירה בב"א הוא מחלוקת במציאות וא"י להבין. והנלע"ד כתבתי הק' יצחק מאיר: ב"ה יום ד' נח תרי"א לפ"ק ווארשא עוד בענין הנ"ל לכבוד אהו' ידיד נפשי הרב הגדול חריף ובקי נ"י פ"ה. החסיד מ' העניך נ"י: מכתבו הגיעני ביו"ט העבר ולא היה לי פנאי כלל עד. עתה פניתי מעט לכבודו. והנה רו"מ נצב לריב עם הב"י מסברא. הא לא נעלם מכולם דלימכר לעלמא קיל מלבני העיר ודמיונות אלו דג כו' מבואר במקומו. ועכ"ז פשוט הג"מ והפוסקים דדוקא ביומא דשוקא ובשוק מותר לעלמא ולדעתי כל מעיין ישר ישפוט בצדק שהוא דבר שא"א שהסמ"ע ממפרשי דברי הב"י ז"ל יכתיד דעתו תחת לשונו בכביל שדבריו תמוהים אצלו ולא יביאם להקשות או לסתור רק לכתוב להיפוך ויביא לראי' כאלו פשוט שלא כב"י ומ"ש שנראה בעליל שאין דעת דו"פ נוחה בטעמא דלא פלוג א"י מה הא ע"ז דנין כמ"ש בראשונה שהוכחה שלו הוא אי לא נימא לא פלוג בשוק א"כ גם לאהדורי כו' וע"כ דגם תוס' סוברים לא פלוג וממילא מותר בשוק ובני העיר. ולאהדורי אסור וא"צ לכפול הדברים ואם הסמ"ע דעתו לפסוק לענין בשוק לבה"ע הוא מסתימת הרמב"ם והפוסקים דשוק מותר לא כן לענין לאהדורי שסתימת הפוסקים דאסור וגם אם שדו"פ נדחק שתוס' מחלקים בין הלוואה למכר הרי מפורש במרדכי דברי ריב"א ובהג"מ ה' שכנים הביא דברי תוס' להלוות ולעשות שחורה ע"ש. גם מה שדחה ענין ק' דבי שותפי דשם מן הדין קוצץ כו' א"י מה וכי לא ראה ד' המרדכי וכל הפוסקים שלמדו משם דין יחיד עם רבים שצריך לסלק קודם מה שע"פ דין הממע"ה לע"ד פשוט דלאהדורי אסור לעלמא כהב"י אעפ"כ איני אומר קבלו דעתי ויכולין לשאול לרבנים אחרים. גם מענין יום השוק לא ראיתי מי שיאמר שכשכל השנה יום השוק וזה מחיות בני העיר שיהיה תמיד דין יום השוק. ובענין ב"א כ' גיסו הרב נ"י שמוכרי הטושעל מוכרים מיכל א' או ב' וג'. וא"י מה נקרא לאחדים אם זה אינו נקרא. ומוכר הארט חתיכה או כעין מיכעל על הטיץ אפשר שהוא כדברי רו"מ שאינו נקרא על יד ומ"מ אינו ברור דמלשון כדרך חנונים אינו דיוק דמסיפא בב"א משמע להיפוך. ומאחר שמקורו רק לשון הרא"ש ז"ל מסברא א"א לעמוד עליו די"ל דנקיט חנוני כדרך העולם וכלשון הגמרא חנות בצד חנות של חבירו אבל כשדרך סוחרי העיר שהם הארטאווניקעס למכור על החתיכה ועל טיץ שנקראים במדה גסה סוטן כו' יכולין ג"כ לעכב על ב"ע אחרת ואין הכרח בזה לסתור פסק ב"ד לשווי' טועים. והנלע"ד כתבתי דברי או"נ דו"ש הק' יצחק מאיר בהרב מור"י ז"ל: עכ"ז לענין ב"א י"ל מאחר שעל הארט אין בה"ע קונים רק מעלמא הוי שוב כיום השוק כיון דסתם ענין מכירה זו הוא מלבני עלמא:. סימן ה' להרב דק"ק גור מו' ליביש נ"י הנה מטעם יתומים שסמכו אצל בעה"ב דדינו כאפוטרופוס גמור כמ"ש בש"ס וטור וש"ע סי' ר"ץ. וה"ט תועיל קניות קונה הבית מר"ד אחר שהי' ב' יתומים אוכלים ע"ש והי' משתדל בשל היתומים יש לעיין הרבה אף שבש"ע סתם הדברים שדין אפוטרופוס דסמכו כאפוטרופוס שמינהו ב"ד או אביהם מ"מ הא דעת הרמ"ה הובא ברא"ש פ' הנזקין ובטור דאין רשות לאפוטרופוס דסמכו יותר כח מהקטנים. ודוקא בפעוטות ובמטלטלין ולא למכור קרקע. והנה הרא"ש ז"ל כ' ולא מסתבר לחלק מאחר שיש לו כח לתרום הוי כאפוטרופוס גמור להתעסק בכל תועלת היתומים כו' ע"ש. ונראה פי' ראייתו דלהרמ"ה הטעם רק משום כח היתומים כמו שיכולין למכור ממלטלין בפעוטות כן יכולין להשליט את זה על מטלטלין שלהן לעשות מה שירצה משא"כ קרקע ופחות מט'. א"כ גם תרומה שאין יכולין לתרום דה' שתרמו כו' ריש מס' תרומו"א"כ גם אפטרופוס דסמכו לא יוכל לתרום. ומדחזי' דתורת כו' מוכח דחכמים תקנו מאחר