חדושי הרי"ם קע

החזקה כלל. ויש בזה אריכות דברים. אבל עכ"פ אין ראי' לפסוק אף להחמיר נגד סתימת הש"ע בשביל הנמצא באיזה תשובה. אולם לע"ד יש קצת חומר באשה זו הבאה בשאלה. די"ל דלא סמכו הפוסקים על עדות ע"א וקרוב רק משום דפסקו רוב הפוסקים דע"א ביבמה נאמן אף במת להוציא מחזקה. ומשום דייקא וכמ"ש תוס' שם צ"ד דלא אמרינן משום דסני' לי' לא דייקא והוא משום מתוך חומר כו' וא"כ באשה זו שנשאת במזיד לזר קודם חליצה ולא שייך בה מתוך חומר כלל וחזינן דלא דייקא ואיך יהי' ע"א נאמן בה וגרע, טובא מע"א בקטטה דסלקו בתיקו ביבמות קי"ו כיון שרואין שאמרה גרשתני ורצתה להפקיע בשקר ע"ש. ואין להאריך בפרט הזה דהא באמת עביד לגלויי ואפשר להתברר אם זה אחיו. והטעם הב' שכ' רו"מ והוא עיקר בעיניו שמאחר שכ' הב"י סי' קס"ט אם יש להם ריבוי שערות או ארוכות כיון שרגילות לאיש גדול כו' כ' רו"מ שזה שכ' כמו שרגילות לגדול כו' קאי גם על הריבוי כו' ומזה חידש רו"מ דלא סגי בריבוי שערות במקום א' רק צריך שיהי' בכל המקומות על בית הערוה ועל איברי הזרע למעלה ולמטה כמו שיש לאיש גדול מאחר שאין עדות על השנים רק ע"פ האב ומבואר שם דלא מהני רק ריבוי שערות ובשביל זה רוצה רו"מ לפסול אף דיעבד, החליצה והביא מלשון התוס' קדושין ס"ג שכ' ג"כ כלשון הנ"ל. זה תורף דברי רו"מ ולע"ד אינו נראה כן דאם כהבנת רו"מ א"כ הסמ"ג והטור שהעתיקו דברי סה"ת ולא כתבו כלל לשון זה כמו שיש לאיש גדול רק אם יש ריבוי שערות או אריכות כו' וכן סה"ת עצמו בסדר חליצה לא הזכירו ואי כרו"מ איך השמיטו מה שעיקר הדין תלוי בו שצריך להיות הריבוי שערות דוקא בכל המקומות כמו שיש לאיש גדול. לכך נראה פשוט דמפרשים בתוס' דהך כמו שיש לאיש גדול אינו תנאי על הריבוי רק הן דברי תוס' וסה"ת דאם יש ריבוי או אריכות היינו דזה כמו שיש לגדול דבאיש גדול דרך להיות ריבוי שערות ואריכות וזה רק טעם דסמכינן ע"ז משום דריבוי ואריכות אין דרך בקטנות אבל סגי במקום א' ריבוי שערות. דזה הוי כמו שיש לאיש גדול ואין נ"מ בלשון זה לדינא ולכך השמיטו הסמ"ג והטור כנ"ל. דנראה לע"ד דתוס' לאו מסברא דנפשייהו אמרו זה אף שלא כ' הפוסקים מהיכן למדו נראה דהיינו מפ' בא סימן דפליג ר"י לענין מיאון עד שירבה השחור כו' ופירש"י בכל המקומות שיהי' שם שערות הרבה ולחד מ"ד שערות שוכבת ונראה כמו שירבה השחור דהיינו ארוכות כו' וכ' תוס' יבמות י"ב ע"ב ד"ה דאפילו דטעמא דר"י. אף דאינו חילוק דמה"ת גדולה בב' שערות אלא דגזרו לענין מיאון רק בריבוי שחור ממש שיהא נראית גדולה לכל ע"י כך כו' ע"ש ומבואר מזה דבריבוי שערות או ארוכות נראה לכל שגדולה היא ובזה לא פליגי חכמים אר"י. ולמדו מזה תוס' ז"ל גם לדידן דאף דאין השנים ידועות מהני ריבוי שערות או ארוכות כשני הפירושים אליבא דר"י דלא נחלקו בסברא לדידן עכ"פ שזו נראה גדולה לכל אף שא"י השנים דאל"ה לא הי' סגי לר"י דעדיין אין נראית גדולה לכל שאין יודעין השנים וכן בדיקות גומות לא בעינן מה"ט דמשמע שנראית גדולה בלי בדיקה כנ"ל. כן נראה לע"ד וא"כ כמו בהא דר"י לא הוזכר כלל שיהי' הריבוי בכל המקומות דהא שיקיף הבצים ודאי לא בעי דמבואר במשנה סנהדרין דאין נעשה בן סורר ומורה עד שיקיף כו' ולא הקפת בצים ע"ש. וכן לבן שלקות נדה נ"ב עד שתכלכל דהיינו ריבוי שער הן אמת שהב"ח בפי' א' שפי' נראה מפרש ג"כ הך כמו לאיש גדול כמ"ש רו"מ שיהי' ארוכים כמו לגדול אולם מבואר בדבריו שלא קאי הך כמו לגדול רק אארוכות כו'. שהעתיק מהסמ"ג וסמ"ק. ובאמת לא נמצא כלל בסמ"ג הך כמו לאיש גדול. וע"כ דדייק מלשון ארוכות הרבה ולא פי' שיעור. כיון דעכ"פ לא מהני כדי לכוף הי' לו לפרש כמה ולכך מפרש כמו לגדול ולא הוצרך לפרש אבל בריבוי שערות אם לא הי' סגי במקום א' מק בכמה מקומות הוי לי' לפרש וכן ברא"ש פ' בא סימן כ' לשון הרבה כו' דלא שכיח שיבאו כולן לפני הפרק. וכן סה"ת עצמו כשקיצר וכ' סדר החליצה השמיט ג"כ הך דכמו לגדול רק כלשון סמ"ג ריבוי שערות או ארוכות הרבה. והטעם נראה ג"כ דכיון דר"י אמר שירבה השחור דפי' שערות הרבה ולא אמר שיעור כלל. ואמר בש"ס לא שירבה ממש רק ב' שוכבת ונראה כמו שריבה כו' ולחד מ"ד שיהי' הב' שערות מקיפות משפה כו' ע"ש דפליגי הך אמוראי בשיעור ארוכות וזה הוא קודם ריבוי שערות דהא אמרו לא שצריך שירבה כו' אלא אף ב' ארוכות כו'. ומאחר דלא בריר לן שיעורא דהנך אמוראי בארוכות כ' שפיר דבעיר ארוכות הרבה כמו לגדול כו' ולהקונטרסים שכ' הב"ח הי' מקובל השיעור כרוחב אצבע. אבל ריבוי שערות דמבואר לר"י סתם ולא פי' שיעור כלל והוא ודאי מאוחר מב' השיעורים דארוכות שפליגי אמוראי כיון דאמרי לא שירבה ממש כו'. א"כ כיון דבשיעור דשירבה השחור נראה לכל כגדול כמ"ש. ממילא סמכינן אריבוי שערות בלא הוחזק השנים רק ע"פ אב ואף דלא בקיאין בגומות כנ"ל. והיינו שנראה לכל רואה הרבה שערות. וזה נראה לע"ד ברור במוצא הדין דאל"ה הי' דבריהם רק סברות הלב. וגם בפי' כמו שהוא גדול ג"כ פשוט לע"ד כמ"ש דאין בלשון זה נ"מ כלל לדינא: והנה הדין שלפנינו מבואר בתשו' נודע ביהודא סי' צ"ג ומסיק דסגי כשיש הרבה שערות כדי לכוף מצרפין לנאמנות האב ע"ש. ואתמה על רו"מ שכ' בשם תשו' הנ"ל לאיסור. הגם אמנם שכל דבריו שם לע"ד לא ברירין. מה שרצה, לדחות דברי גדולי הראשונים במרדכי לענין נאמנות האב על השנים וכ' לדחות הקו' ממעיד שאחיו של מת הוא דהתם איכא רוב שהרוב אינם אחיו וכאן רק חזקה דקטנות ורובא עדיף מחזקה ע"ש. אינו כלום דודאי ע"א נאמן לברר נגד הרוב וכי עלה על לב שכשיודעין שיש ב"ח איסור וא' היתר שאין ע"א נאמן שזה היתר. משא"כ באיתחזיק איסורא דמבואר בש"ס דא"נ. והא בקדשתי וא"י למי דנאמן מי שבא ואמר קדשתיה. והא נגד הרוב שלא קדשוה. ובאב שאמר את בתי כו' ואחר כ"ד אמר הזה דמבואר בתוס' פ"ב דכתובות דנאמן בלא הפה שאסר כו'. וע"כ מטעם הר"ן דלא מיקרי איתחזיק דבר שבערוה כיון שרק מברר ע"ש והא נגד הרוב. וכן בהא דדייק בב"ב פ' י"נ מהא דזה אחי אינו נאמן זאת אומרת ברי ושמא לאו ברי עדיף מה ראי' הא רוב מסייע למחזיק שאינו אחיו. וכן פ"ב דכתובות חבירי כהן כו' דנאמן ע"א לתרומה רק ביוחסין משום מעלה כו'. והא רוב אינם כהנים. וע"כ דפשוט כיון שיודעין דיש המיעוט ג"כ ורק בתערובתו ומה שלא נודע אמרה תורה לילך אחר הרוב אבל מה שלא נתערב ועומד בפ"ע מה ענינו להרוב וכיון שהעיד העד בברי שזה אינו מעורב כלל ואינו נכנס בספק ממילא אינו מעיד נגד הרוב כלל. משא"כ בחזקה דמ"מ איתחזיק להיפוך. ומ"ש בתשו' הנ"ל לענין הגומות דבקיאין כשיש גומות ולא כ' שאין בקיאין רק להיפוך כשאין גומות ע"ש שתמה על הב"ח ומלבד דאישתמיט לי' שקדמו הב"ש כי' קס"ט ס"ק י' שכ' לכאורה י"ל כן כדברי הנ"ל ע"ש. אולם נעלם ממנו דברי סה"ת וסמ"ג ומרדכי במקום שכ' להדיא דצריך ריבוי שערות משום שאין אנו בקיאין בגומות והיינו אף שרואין גומות אין אנו בקיאין ע"ש. ומ"ש מה בקיאות לראות גומות ע"ש. לע"ד קשה בהיפוך. דהנה תמי' לי טובא הא דרי"ל כר"ה דשערות צריך ביהי' בעיקרן גומות. וא"כ הא ודאי דלכולה תנאי דפליגי באורך השערות או שיקרוץ בציפורן או נטילת הזוג או לכוף בעי לכולהו גומות דקי"ל ככולהו להחמיר ע"ש ור"ה לא אמר למלתי' כתנאי. וא"כ הא דקי"ל כמ"ד התם