חדושי הרי"ם קכד

כמ"ש לעיל. רק כשאין מת לפנינו ועדים מעידים שמת בעל אשה זו וההכרה ע"י סימנים בזה שייך שיש ב' החזקות חזקת חי כיון שדנין על זה אם מת או לא וגם חזקת א"א. אך י"ל ג"כ דאנו דנין כאלו הי' ב' דברים אם הי' עדים מעידים שמת א' דהיו נאמנים. ושוב הבירור מי הוא אינו נגד החזקה וממילא מותרת כנ"ל. דהא בקדשתי את בתי למי כ' הר"ן וש"פ דלא מיקרי נגד חזקה כשבא א' ואמר אני קדשתי' אף דנאמן ליתן גט ותהיה מותרת עי"ז כיון שזה רק בירור מי קידש וא' עכ"פ קידשה כנ"ל ע"ש והמקדש כשנותן גט היא מותרת וע"ש דלא שייך ע"ז לאוקמי אחזקת א"א שאין זה המקדש וממילא גט שנתן אינו כלום ועדיין א"א. וע"כ כיון דהבירור מצד עצמו כשדנין מי המקדש לא שייך לאוקמי אחזקת א"א שאין חילוק בין זה לאחר. וכיון שנאמן שזה המקדש ממילא מהני הגט שלו ומותרת כנ"ל. וכן בהנ"ל כיון דעכ"פ על זה נאמנים שא' מת ושוב הוי כאלו הי' א' מת בפנינו. וממילא נאמנים על הבירור מי הוא ע"י סימנין דאין חזקה שאחר מת יותר מזה ושוב כיון דמהני הס' לברר שזה הוא יוסף בן שמעון וכה"ג שוב מותרת אשתו ואף שבא בב"א כשזה הוא יב"ש ממילא אשתו מותרת ולא דמי לגמרי לקדשתי כו' שהוא קודם שנותן הגט כנ"ל. משא"כ הכא שהוא מיד נגד החזקת אשת איש אותה ההכרה שזה הוא יב"ש דממילא אשתו מותרת. ונימא שהחזקת א''א נגד הסימנין שלא יועיל כנ"ל: מ"מ נראה לע"ד ברור שאינו כן דמה שאמרה תורה להעמיד על חזקה דמעיקרא אינו מצד בירור גמור שהוא כמו שהי' רק דמספק לא נוציא הדבר ממה שמוחזק עד עתה. כדאמרינן בכמה דוכתי אשה זו בחזקת היתר כו' ומס' אתה בא כו' אל תאסרנה מספק. אך יש ג"כ כמה פעמים דמוקמי' אחזקה בתורת בירור שמחזיקין שלא נעשה דבר חדש. וכמו בנגע חולין דף י' דמסופק אי בציר לי' שיעורא שפיר החזקה בתורת בירור ג"כ דלמה נחזיק שינוי. וע"ז עצמו החזקה כמו שהיה מקודם וממילא מורה החזקה שלא נשתנה הנגע. אבל בזרק גט ספק קרוב לה כו'. ודאי לא שייך שיהיה החזקה בירור שקרוב לו יותר מקרוב לה. והא ודאי יכול להיות צד ספק זה כצד ספק זה. רק טעם הראשון הנ"ל שייך שאשה זו בחזקת איסור א"א כו' ומספק א"א להוציאה ממה שמוחזקת עד עתה אבל לא מצד בירור כנ"ל ולכך אמר הש"ס ביבמות ל"א לשון זה מס' אתה בא כו' אל תאסרנה מספק ולא אמר בקיצור אוקי אחזקה כנ"ל. דבזה לאו מצד בירור כנ"ל. ובכמה דוכתי ע"ש: ובזה ישבתי בעזה"י דעת רש"י פ"ב דכתובות וקדושין פ' האומר גבי ינאי ויבוקש הדבר כו' תרי ותרי שפירש"י ז"ל דאינו מועיל נגד חזקת אמו לגבי ינאי והוי ספק פסול ותמהו התוס' הא קי"ל לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה דמועיל חזקת אם להבת ע"ש. ולמ"ש א"ש דהנה אם החזקה מצד בירור שפיר המכשיר בה מכשיר בבתה ג"כ כיון שיש בירור דהא כשרה מחמת החזקה ממילא גם בתה כשרה כיון שתלויין זה בזה כנ"ל. אך אם החזקה אינו מצד בירור רק שאין להוציא הדבר מספק ממה שהיה מוחזק עד עתה בזה ודאי לא היה מהני נגד הבת דדוקא אם שהיתה בחזקת כשרות עד שנולד הספק אין להוציאה מספק מחזקתה כל זמן שאין בירור לאסור אבל הבת שמעולם לא היתה בחזקת היתר ממילא הוי משעה שנולדה בספק איסור ומה יועיל מה דאין יכולין להוציא האם מחזקתה נגד הבת. וכמו חזקת ממון דאין מוציאין מספק ודאי שאינו מועיל נגד מי שאינו מוחזק דאינו בירור שהדין הוא עם המוחזק רק שא"א להוציא ממנו מספק אבל אינו ענין להיות בירור לסייע למי שאינו מוחזק וכן בחזקה דמעיקרא הנ"ל כשאינו מטעם בירור רק מצד שאין להוציא מספק ממה שהי' בחזקת עד עתה. רק המכשיר בבתה הוא מטעם בירור כנ"ל. והנה בתרי ותרי כ' תוס' בכמה דוכתי הא דנא מהימני בתראי במיגו דפסלו לקמאי בגזלנותא וכ' תוס' דמיגו לא עדיף מעדים והא תרי כמאה ואין ראי' של המיגו כלום להכריע בתרי ותרי ע"ש. ולכאורה תמוה דא"כ איך אמר בש"ס יבמות הנ"ל וכמה דוכתי והתוס' בעצמם פסקו כן דתרי ותרי מוקמינן אחזקה מה"ת והא בחזקה שייך ג"כ סברא הנ"ל דלא עדיף מעוד עדים ותרי כמאה ואיך שייך מה"ת למוקמי אחזקה בתרי ותרי כנ"ל. אמנם הטעם פשוט דמיגו שהוא רק ראיה שאומר אמת שפיר לא עדיף ראי' זו מעדים ואינו כלום בראי' זו להכריע בין העדים. אבל חזקה מלבד הבירור יש עוד טעם שאמרה תורה מספק לא נוציא הדבר מחזקתו כל זמן שאינו בירור כנ"ל. וזה שפיר מהני גם בתרי ותרי דהא מ"מ היא ספק שהוא תרי ותרי. וממילא אין מוציאין הדבר מחזקתו מספק. וזה שפיר מהני בתרי ותרי כיון שאינו מצד ראי' כנ"ל: ושפיר מיושבים דברי רש"י ז"ל דשוב בס' דתרי ותרי אינו מועיל כלום חזקת אם לינאי או להבת דהא מצד ראיה לא מהני להכריע בתרי ותרי דלא עדיף מעדים כנ"ל. רק מצד שמספק אין להוציא אבל הבן שלא הי' מעולם חזקה דכשרות נשאר בספק רו"ל. משא"כ לדברי המכשיר כו' בשאר ספק דהוי החזקה מלו ריי להבת כנ"ל וברור ואמת בעזה"י: והנה בנמצא א' מת וא"י מי הוא ודנין ע"י סימנין או ע"א אם הוא יב"ש זה להתיר אשתו דבזה ודאי כשדנין רק על הנמצא מי הוא אין כאן חזקת חי דמה חילוק. וגם חזקת א"א של האשה לא שייך מצד בירור. דאטו החזקת א"א של האשה מכריע יותר שאחר הוא מזה הא ודאי ליתא רק כשדנין עלי' להתירה שייך החזקת א"א מטעם דמספק לא נוציא הדבר מחזקתו כנ"ל אבל כשדנין על האדם מי הוא אינו מועיל כלל החזקת א"א. ושפיר מחזיקינן ע"י הסימנים שזה הוא יב"ש וממילא מותרת אשתו ג"כ. דאין מוציאין אותה מחזקת א"א מספק רק ע"י ודאי ע"י שהוחזק שזה יב"ש כיון שהס' או העד הועילו להחזיק שזה יב"ש. וממש כמו בב' כיתי עדים המכחישים כו' דקי"ל זו באה בפ"ע ומעידה אף להוציא ממון ואף דהחזקת כשרות אינו מועיל להוציא ממון כמ"ש הרי"ף ורש"י בפ"ב דכתובות ב' אומרים גזל כו' נשאר ספק פסול ע"ש דף כ"ב. מ"מ כשדנין על הכת הבאה להעיד ומוקמינן להו אחזקת כשרות שהן הכשרים ושוב מוציאין ממון ע"פ עדים לא ע"פ החזקה כיון שמחזיקין אלו לכשרים ע"פ החזקה ואף שבא בב"א דקודם שבאו להעיד לא הי' שייך להעמידו בחזקת כשרות דגם לכת הב' יש חזקת כשרות רק כשבאין להעיד ודנין עליהם לבד ושוב הוא להוציא ממון כנ' מ"מ חשבינן זה לב' דברים נפרדים. ודנין על העדים לבד ומהני החזקת כשרים וכיון שמחזיקינן להו בכשרים שוב מהני עדותן להוציא דמיקרי שמוציאין ע"פ עדים כנ"ל וע"ש בר"ן ז"ל וכן בהנ"ל. כיון דמהני לענין להחזיק שזה המת יב"ש ממילא מתירין אשתו אף שהוא בב"א מ"מ יכולין לדון על הבירור מי הוא מצד עצמו בלא ההיתר של האשה וכיון דחשיב ברור שפיר מתירין ע"י הבירור שהוחזק כנ"ל. וכמו דקי"ל המכשיר בה מכשיר בבתה כיון שתלויין זה בזה וע"ז אמרה תורה להעמיד בחזקתו ומהני כנ"ל ולשיטת תוספות והפוסקים מהני גם בתרי ותרי מה"ת וע"כ דאף שאינו מטעם בירור כנ"ל רק מטעם שאין מוציאין מס' מחזקתה ומ"מ מהני לגבי הבת כיון שדנין מקודם על האם והוחזקה כשרה ממילא גם הבת מותרת וכנ"ל וגם בהנ"ל כיון דמחזיקין שזה המת יב"ש מותרת כיון דתלי' הך בהך: