חידושי הרד״ל על בראשית רבה כד

(א) מדמין צורה ליוצרה מפרש בשוח"ט מז' י"ד שהיו אומרים אין הקב"ה יודע מחשבות בני אדם:

(ב) דברי ספר זה ספר תולדות אדם. אפשר רמז למ"ש הרמב"ן בשם הגאונים שבפסוק זה רמוז שירטוטי חכמת הפרצוף שעל ידיהן יש להכיר פנימיות הלב ועניני האדם. ומזה יובן מאליו שהקב"ה יוצר האדם אשר שם בטבעו שיוודעו מחשבותיו ע"י ציורי השירטוטין והוא יביט ויבין כל יצר מחשבות ולא ידמו עוד צורה ליוצרה:

(ג) ומנהיגיו שנאמר גלמי ראו עיניך. בפסיקתא דגלמי ראו עיניך מסיים בה. א"ל גולם מה ראו עיניך. ועל ספרך יכתבון זה ספרו של אדה"ר. ובילקוט ל"ג ליה כלל:

(ד) מרשלו. פי' מל' נתרשנו ידיו. ובירושלמי פ' הרואה ובקה"ר פ"א פ"ו הגירסא משברו בהרים ומכשלו בגבעות (אבל בויק"ר פ' ט"ו הגי' כדהכא):

(ה) את ה' זכרתי. מ"ט בשביל נשמות אני עשיתי. כלומר שלא תזיק לבריותי. כן מסיים בירושלמי וקה"ר שם:

(ו) ואין לך קוזמיקון. שיצא להחריב העולם כולו:

(ז) רבנן ור"א כו'. וב"פ כו' וד"פ כו' לקמן ר"פ כי תשא איתא כמ"ד ד"פ אבל בתנחומא יתרו איתא ב' וג"פ. ונ"מ לדינא דהתם אמרינן וכן לקורא בתורה ועיין באו"ח סי' קל"ט:

(ח) בן עזאי כו' ואהבת לרעך. ז"ל הראב"ן בספרו סי' ל"ז. פי' ב"ע סובר זה ספר (כלומר זה כל התורה) תולדות אדם שכל אדם יאהוב חבירו כאלו הוא תולדה שלו כלומר כבניו. ור"ע סובר כל אדם יאהב חבירו כגופו. ובהא פליגי ב"ע סובר אדם אוהב בנו יותר מגופו לכן סובר שזה ספר כלל הגדול ור"ע סובר אדם אוהב עצמו יותר לכן אומר ואהבת לרעך כמוך כלל הגדול עכ"ל:

(ט) אם עשית כן כו'. באדר"נ ס"פ ט"ז דרש לה מדכתיב אני ה' אחר ואהבת לרעך: