חידושי חתם סופר על סוכה לו:

אתרוג שנקבוהו העכברים. להפוסקים דהדר פסול כל ז' ולקיחה תמה רק ביומא קמא א"כ צע"ג בש"ס דקארי לי מאי קארי לי' מדרב אדר' חנינא ומכ"ש דקשה ללישנא בתרא איך אפשר שיהי' הדר נשיכת העכברים ומה בינו לבין שמן של בהכ"נ שנפל עכבר לתוכו פסול משום הקרבהו נא לפחתיך וכבר נתעורר בכל זה בכפ"ת וראיתי בהג"א לפסול אתרוג שהי' בו חזזית או שאר פסול וחתכו ממנו אעפ"י שחזר למראה אתרוג מ"מ החסרון הניכר הזה שבא ע"י שהי' פסול מתחלתו נשאר בפסולו ולכאורה י"ל דגם ללישנא בתרא דאמר רב זה הדר רוצה לומר אחר שנחתך ממנו נשיכת העכברי' דלא תימא כיון דאתי מכח עכברים פסול קמ"ל וללישנא קמא פריך ש"ס איך אמר רב אין זה הדר הא אפשר לחתוך ממנו וכר"ח דמטביל בי' ומ"ט פוסל רב כל ז' ומשני שאני נשיכת עכברים דמאיסי ומשו"ה פסול אף אחר שנחתך ולא קיי"ל הכי אלא כל זמן שנשיכת העכברי' בו פסול כל ז' ואחר חתיכה מותר בשאר הימים כך הי' נלע"ד אלא שלא כ"כ הפוסקים: ובגדול כפי שיאחז ב' בידו א'. כ' הר"ן דעיקר הגירסא הוא שיאחז שניהם בידו א' פי' האגדה של לולב והאתרוג שניהם בידו א' ובירושלמי השיב לו ר' יוסי וכי כתיב וכפת תמרים כפת תמרים כתי' אפי' בשתי ידיו נמי מבואר דלר' יוסי נמי אי לוקח שניהם בידו א' יוצא ואפשר דעדיף אלא אם לוקחם בשני ידיו נמי שפיר דמי ולפ"ז הא דאמר רבה לקמן ל"ז ע"ב לולב בימין וכו' היינו אם רוצה ללוקחם בשתי ידיו יקח הלולב בימין אבל אם ירצה יקחם בידו א' וע"כ צ"ע דברי מג"א סי' תרנ"א סק"ו. וכ"כ בס' א"ר סי' תרנ"א סק"י בשם ס' אמרכל דעכ"פ יצא בדיעבד אם שניהם ביד א'. ואולי י"ל הא דפשיטא לי' לרבא לקמן ל"ז ע"ב מין במינו אינו חוצץ וגם הוה לקיחה תמה כשמפסיקים עלי הדס וערבה או עלי לולב בין המיני' אעפ"י דהדס וערבה לאו מיני לולב נינהו ולולב לאו מין הדס וערבה הוא מ"מ כיון דרחמנא אמר לצרפם יחד הני ג' מינים כחדא חשיבי והוה כמין במינו משא"כ אתרוג דלא כתיב וכפת תמרים לאסור שלא יהיה עמהם באגודה ועכ"פ אין מצוה לצרפו עם המינים א"כ ממילא תו לא הוה מינא דלולב וכשלוקחו בידו עם אגודת הלולב תו לא הוה לקיחה תמה או חציצה וכאלו נוטל לולב ודבר אחר בידו נהי בל תוסיף ליכא דהאי לחודי' קאי מ"מ לקיחה תמה לא הוה שמפסיק דבר בין ידו ללולב וצ"ע דין זה ועיי' שם לקמן אי"ה:

אין אוגדין את הלולב אלא במינו. כבר כ' כפ"ת שאין מן ההכרח לומר שיהי' האגד ממין הלולב דלמא כך המצוה שיקח ד' מינים ויאגדם במה שירצה וממילא ליכא בל תוסיף ונ"ל דתלי' בדון מינה ומינה או אוקי באתרא והוא פלוגתת ר"מ ורבנן פ' שבועת העדות אי אמרינן בגז"ש דון מינה ומינה או אוקי באתרא והכא ילפי' גז"ש מאגודת אזוב דבעי אגודה וא"כ לר"מ דס"ל התם דון מינה ומינה אפי' ס"ל לולב צריך אגוד מ"מ לא בעי ממיני' כמו אזוב דלא בעי אגוד ממינו אך ר' יהודה ס"ל כרבנן דר"מ התם דון מינה ואוקי באתרא דבעי' ממיני' של לולב כנ"ל ועיי' לקמן אי"ה: במינו היה אוגדי' אותו למטה. אי ס"ל לר"מ לולב אין צריך אגד והי' אוגדי' אותו למטה משום זה אלי ואנוהו אע"ג דהי' מייפים אותו בגמוניות של זהב למעלה מ"מ אין זה ואנוהו אלא מה שהתורה מייפה עלינו ולא מה שאנו ממציאי' יפויים והדורי' ע"כ עיקר ואנוהו לאגדו במינו ממש ולעשותו ב' קשרים זע"ז ולא כמו שנוהגים לעשות כמין טבעות של עלי לולב יפה ומהודר ומכניסים בו ההדסים הערבות שזה אינו ואנוהו שאמרה תורה אלא קשר ע"ג קשר או כעלה של ירק אך אח"כ יכול לייפותו משום חבוב מצוה ביפויים אחרי' כמו שציפו קרני שור של שלמי בכורים בזהב משום חבוב מצוה ה"נ אחר שאגדוהו למטה במינו שזהו ואנוהו של תורה חזרו ואגדו בגמוניות של זהב משום חבוב מצוה:

אפי' בסיב ועיקרא דדיקלא. הנה רבא הוכיח כן מר' יהודה עצמו מסככי' בארזי' אבל ר' יהודה מנ"ל שזה הוה מינו וי"ל מסברא לפי דס"ל גז"ש שצריך אגד וס"ל אוקי באתרא דבעי מינו א"כ הסברא שיאגוד לולב בכפת תמרים אחר כמו שהוא והוא ממש נמנע וע"כ בעלה של לולב יאגדנו והנה הוא איננו מינו כי הוא הוצא וחופי' ומ"מ נקרא מינו וה"ה סיב ועיקרא דדיקלא וה"ה לכל הפסולי' ועצי עץ אתרוג כמ"ש כפ"ת ובזה נ"ל ליישב ק' תוס' הא דלא קיי"ל הכא כר' יהודה אע"ג דקיי"ל כוותי' בביעור חמץ י"ל ק"ו דהכא ק' דהרי עכ"פ א"א לסכך באתרוג שהוא דבר המקבל טומאה אע"ג דלר' יהודה לא בעי לסכך בכל ד' מינים אלא בא' מהם מ"מ צריך שיהי' כולם ראוי' דאל"ה בטל ק"ו דילי' ועיי' תוס' חולין ר"פ או"ב ד"ה ועוד שם כתי' וכו' ואלא לר' יהודה דס"ל לולב צריך אגד ואוקי באתרי' דבעי' במיני' ומוכח אפי' סיב נקרא מינו וה"ה עצי אתרוג ושפיר איכא למילף ק"ו לסכך בכל א' מד' מינים כגון בעצי אתרוג אבל למאי דקיי"ל לולב א"צ אגד אין לנו שום ראי' שיהי' סיב ועיקרא מין לולב וה"ה עצי אתרוג לא הוה מין אתרוג אלא אתרוג עצמו והוא מקבל טומאה ובטל לי' ק"ו ממילא ועיי' בסמוך אי"ה תי' אחר:

ומה לולב שאין נוהג לילות כבימי'. הקשה בכפ"ת מה לולב שכן שאול פסול בו והניח בצ"ע ונלע"ד דנימא שארי ימים במקדש יוכיח דלא בעי' לכם. ואפ"ה בעי ד' מינים אף אני אבי' סוכה אעפ"י ששאול כשר יצטרך ד' מינים מה למקדש שכן קודש תאמר סוכה שהיא חול לולב ביום ראשון בגבולי' יוכיח וחזר הדין ולפ"ז מיושב ק' תוס' די"ל הך תחלתו להחמיר וסופו להקל הוה דחי' קלה כעין פירכא כל דהוא ולענין ביעור חמץ דהוה חדא מחדא לא פרכי' ולענין סוכה דהוה חדא מתרתי פרכי' פירכא כ"ד כמבואר פ' כל הבשר:

ויש להקשות לימא דיו לבא מן הדין וכו' מה ד' מינים שבלולב יום א' ותו לא ה"נ סוכה נימא ששה ימים ולילותיהן ישב בסוכה של כל דבר ואך יומא קמא ולא לילו ישב בסוכה של ד' מינים כלולב וכ"ת ה"נ א"כ מה צורך לדחוק בקרא דעזרא לדפנו' לימא לליליא קמא ולשאר יומא וי"ל לעיל ס"ג ע"א דרשי' סוכה הראוי לכל ז' בעי' ואי יש שעה א' שאינה ראוי' אז פסולה לכל ז' ע"ש וא"כ סוכה של שארי מינים שאינה ראוי' ליום ראשון שהרי צריך אז מד' מינים א"כ סוכה של שארי מינים אינה ראוי לכל ז' ופסולה לגמרי וע"כ צריכים ד' מינים לכל ז' לכך הוצרך לדחוק בקרא דעזרא לדפנות: