חידושי חתם סופר על שבועות ט.

תוס' ד"ה שעיר זה יהיה כפרה כו' הארכתי בזה במקום אחר ועי' בחידושי למס' חולין ולפע"ד יש לומר עי' בזבחים ו' ע"ב שאמר ר"ש ראוי' היה להביא כל שעה על טומאת מקדש וקדשיו אלא שחיסך הכתוב. וצריך להבין מדוע לא חיסך נמי ברגלים וצ"ל משום שהם ימי דין ומשנה שלימה שנינו בד' פרקים העולם נידון ולכן לא חיסך אז מפני שהם ימי דין וצריך להביא חטאת וביותר בשעת הקרבת המוספים שאז התגברות הדינים כידוע ליודעים. אך בר"ח מאי דין איכא בשלמא ברגלים כבר שנינו שבאותן פרקים העולם נידון משא"כ בר"ח לא ידענו מה היה לו וע"כ צ"ל משום שמיעוט הירח תלוי במעשינו שאלו היינו שבים בזה החדש אזי היה אור הלבנה כאור החמה כמו שהיתה קודם מיעוטה ולכן בכל ר"ח מתעורר הדין על שגרמנו אריכות זמן בחסרון הלבנה והיה בידינו להשלים חסרונה וכיון שנתונים בדין לא חיסך וצריך להביא על טומאת מקדש וקדשיו באשר שראוי היה להביא כל שעה אלא שחיסך ודוק. ועי' מ"ש הרמ"ע מאמר אכ"ח ח"א סימן כ"א:

תוס' ד"ה הואיל כו' ובקונטרס פי' בסמוך כו' לקמן ע"ב אישב זה אי"ה ויש לומר ג"כ לפמ"ש תוס' לעיל ח' ע"ב ד"ה מה פנימי כו' דכפרת החיצון ידעינן בלא הקישא ולא איצטרך הקישא אלא משום רגלים אם כן לא מקרי דבר הלמד בהיקש עיין ודו"ק:

תוס' ד"ה שכן מרובה כפרתו כו' וא"ת כו' נלע"ד דבל"ז לא היה יכולין להקשות דבר הלמד בהיקש כו' דאיכא למימר כקו' מהר"י אבן לב ז"ל דפירכא עדיפא מתפשוט האבעי' עי' מהרש"א הקצרתי. אבל השתא שהניחו דכפרת הקרבן אינו מרובה רק היום מרובה כפרתו זהו ודאי פירכא כל דהו שפיר הקשו כתי' המהרש"א אקו' מהר"י אבן לב הנ"ל. ובזה א"ש נמי דלא הקשו תוס' מר"ח שכן תדיר תיפוק ליה דר"ח גופא למד בבנין אב מחיצון ונהי דלא הוי רק גילוי מילתא מ"מ לא עדיף מחיצון גופא דאיתקש לפנימי ואיך חוזר ומלמד אלא ע"כ משום דפירכת תדיר הוה פירכא גמור עדיפא טפי מתפשוט כקו' מהר"י אבן לב:

אך לפ"ז ק' ממ"ש לעיל דע"כ לא איירי בפנימי דה"ל למפרך שכן נכנס דמה לפני ולפנים לא א"ש כקו' המהרש"א דאיכא למימר ר"ח יוכיח וע"כ אתאינן מה להצד השוה שכן כפרתן מרובה ולכן אמר בקיצור כפרתן מרובה ואין לומר השתא כתי' המהרש"א דלעיל דהוה פירכא כל דהו ז"א דפנימי כפרת עצמו מרובה שמכפר על זדון מה שלא מצינו כזה בשום קרבן והוה פירכא גמורה ודו"ק: