חידושי חתם סופר על שבועות לט:

לאו ממילא שמעית מניה דחסר ליה טענה מוז"ה במהרשש"ך דקדק דה"ל להקשות כן לעיל בה"א דמשני ההוא מבעיא ליה להודאה מקצת הטענה דממילא שמעית מינה וי"ל לשיטת התוס' לקמן ד"ה והודה לו כו' לתי' השני דאף ע"ג דפטור מדמי שעורין מ"מ אפשר דחייב שבועה אחיטי' ומקרי שפיר הודאה במקצת אם כן לא מוכח ממילא דחסרי' ליה טענה דמשכחת ליה דטענו בשתי כסף חטין והודה לו בפרוטה שעורין דהשתא דאע"ג דהודה לו פרוטה מ"מ ה"ל כפירה בשתי כסף דגם מה שמודה אינו משלם לו ולא דייקי קראי כוותיה דשמואל כלל אך לפ"ז ע"כ ס"ל דלא בעינן שבועה ממין הטענה ואייתר ליה זה לכדשמואל ומוכח ממ"נ כשמואל אי בעי הודאה ממין הטענה אם כן ממילא שמעית מיניה דחסרה ליה טענה ואי לא בעי ממין הטענה ומשכחת ליה כנ"ל דטוענו רק בשתי כסף חטין ומודה לו בפרוטה שעורין אם כן אייתר ליה זה לכדשמואל וממילא מיושב דקדוק הנ"ל ודו"ק:

וא"כ כל זה לפי מה דקיי"ל כר' חייא קמייתא במסכת ב"מ ה' ע"א ע"ש בתוס' ד"ה אי איתא כו' דשני עדים מחייבין שבועה ולקמן אי"ה נכתוב דשמואל נמי כוותיה ס"ל וגם מסתמא ס"ל לרב כר"ח רביה ועוד דר"ח גופיה מייתי לקמן סייעתא לרב אם כן הוה ממ"נ אי קאי זה למין הטענה ממילא שמעית מניה דלא בעי כפירה יותר משתי כסף ואי לא קאי אמין הטענה אייתר זה לכדשמואל אבל לאבוה דר' אפיטרוקי דפליג ומפיק מזה למעט העדאת שני עדים שאין מחייבין שבועה ומסיק דס"ל כר"ג דלא בעי ממין הטענה ולא מוכח כלל כשמואל דלא שמעית ממילא מידי ואפשר דלדידהו מודה שמואל דהכפירה ב' כסף בעי: ובזה מיושב קו' תוס' לקמן מ"א ע"א ד"ה אין לך כו' דלשמואל דברישא הוה נמי טעמא משום מה שטענו לא הודה לו לפלוג ר"ג נמי ברישא והשתא א"ש דלר"ג נמי פטור ברישא משום דחסריה ליה טענה דלדידיה בעי ב' כסף ופרוטה אפי' לשמואל. אע"ג דכתבתי לעיל בתחלת דברינו כיון דטענו ב' כסף ומודה לו בפרוטה כיון דפטור על הפרוטה ה"ל שפיר כפירת שתי כסף ז"א אלא אי תובעו ב' כסף נתתי לך ביום פלוני והלה אומר פרוטה היה אז פטור מפרוטה דמחל לו כמ"ש הרא"ש ס"פ המניח ובהכי מצי איירי קרא לפמ"ש לעיל אבל מתני' לא בעי למיתני ור"ג מחייב משום דאיירי אפי' בטוענו ב' כסף מיום פלוני והלה מודה פרוטה מיום אחר דבכה"ג לא מחל ליה וכמ"ש הרא"ש שם. ושפיר חסרי' טענה לר"ג ועוד נאריך בזה אי"ה בפנים אחרים ובזה א"ש הא דתני' במתני' כיצד ב' כסף לי בידך כו' דקאי האי כיצד אכל מאי דתני' ברישא הטענה ב' כסף כו' ואם אין ההודאה ממין הטענה כו' כיצד כו' דקאי אתרווייהו דלרבנן טעמא דפטור משום דלא הוה ההודאה ממין הטענה ולר"ג משום דלא הוה הטענה (פי' כפירת הטענה) כסף ודו"ק:

אמנם כבר עלתה הסכמה בדעתינו דבשתי כסף ופרוטה לא שייך כלל למימר דמחיל הפרוטה מדלא תבעו דמצי למימר בכלל אותן ב' כסף שתבעתיך היה חשבון אותו הפרוטה וזהו מוכרח לקמן כמ"ש אי"ה ואם כן ליתא להנ"ל שכתבתי דקרא מצי איירי במודה לו בפרוטה ולא חסרה טענה דבמעות לא שייך הא מיהו היינו לשמואל דקרא בב' כסף דוקא איירי ובמודה בפרוטה דוקא אבל מ"מ לרב דס"ל שוה קתני א"ש דברינו הנ"ל:

והנה אמרתי לישב גם שארי קו' תוס' דלקמן מ"א ע"א ד"ה אין לך כו' דכל הני בבי למה לי במתני' והא"ש ברישא אשמועינן טענו ב' כסף והודה לו בפרוטה פטור רק משבועה אבל חייב לשלם הפרוטה דלא שייך מחיל כנ"ל ופטור דרישא אשבועה קאי ולא אממון ובמציעתא דליטרא כסף פטור אפי' בממון דכסף דמחיל ליה ואיירי שטוענו באותו היום ממש וכן משמע דמציעתא אפי' ממון קאמר דומיא דקתני נמי מנה לי בידך כו' למחר אמר לו נתתיו לך פטור והתם פטור מכלום קאמר ובסיפא איירי דטענו חטין שנתן לו ביום פלוני ומודה לו בשעורין דיומא אחריני ופטור רק משבועה אע"ג דברישא בשתי כסף ופרוטה נמי משבועה קאמר מ"מ התם טעמא לחוד משום דבממון לא שייך מחילה שהכל בחשבון ב' כסף ובסיפא טעמא לחוד משום דלא תבעו באותו יום שהודה לו השעורים והא"ש נמי דלא פליג ר"ג במציעתא דליטרא כסף דלהרא"ש איכא למימר אה"נ דמודה ר"ג היכא שטוענו חטין ומודה לו שעורין והכל מזמן אחד באופן שמוחל לו פטור ג"כ משבועת חטין דליכא הודאה מקצת וכקושיי' תוס' לקמן ד"ה והודה לו כו' ולהא לא צריך קרא ולא פליג ר"ג אלא בגוונא דחייב בדמי שעורין ורבנן פטרי משבועה דחטים מ"מ משום דכתיב וזה ואהא פליג ר"ג ולכן לא פליג במציעתא דליטרא כסף. ודלא פליג ברישא לשמואל בשתי כסף ופרוטה אע"ג דבממון לא מחיל כמ"ש לעיל מ"מ פטור לר"ג משום דחסריה ליה טענה דלר"ג מודה שמואל כמ"ש לעיל הכל מבואר:

ומיושב נמי קו' תוס' דלקמן ד"ה ור"ג מחייב כו' דלאיזה צורך אמר רואה אני דברי אדמון והא"ש דהתם איירי דמודה לו הקנקנים מאותו הזמן שתובעו השמן אי לא היה בלשון הזה לשון קנקנים היה מחיל הקנקנים מדלא אמר עשרה כדים מלאים שמן דמשמע מניה נמי קנקנים ומדלא אמר הכי מחיל ליה והיה ר"ג מודה דפטור משבועה ולכן קאמר רואה אני את דברי אדמון ולק"מ:

והא"ש נמי במסכת ב"ק ס"פ המניח דקאמר רבה בר נתן אי ממתני' ה"א חייב בדמי שעורין קמ"ל והיינו כנ"ל דבמתני' בודאי איירי בגוונא דחייב בשעורין דאי מחל ליה איך פליג ר"ג ומחייב כקו' תוס' וע"כ איירי דהודה מזמן אחר ואשמועינן רבה בר נתן דמשכחת ליה דפטור לכ"ע בלי שום חולק והיינו כשתבעו והודה מזמן אחד דאז מחיל וגם ר"ג מודה דפטור משבועה דליכא הודאה ודו"ק:

באופן אחר נלע"ד לישב דקדוקו של אמו"ז הגאון הנ"ל דה"ל להקשות מיד ממילא שמעית מיניה דחסרא ליה טענה וגם לישב דבגי' גמרא שלפנינו איתא ושמואל לאו ממילא שמעית מיניה כו' ורש"י נראה דגרס ולאו ממילא שמעית ול"ג ושמואל וס"ל דהקושיא לרב ולא סייעתא לשמואל יש ליתן טעם לזה:

דבמסכת ב"ק ק"ז ע"א פליגי רחב"א אר"י עם ר"ח ב"ר יוסף דר"ח ב"א אר"י ס"ל כלהו פרשה כי יתן וגו' וכי הוא זה אפקדון קאי ובפקדון נמי בעי מודה במקצה הטענה. ור"ח בר' יוסף ס"ל עירוב פרשיות כתיב כאן ורישא דפרשה כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים בפקדון ובהא חייב אפי' כופר הכל וכי הוא זה אפרשה אם כסף תלוה קאי דבמלוה בעי מודה במקצת ולא בפקדון. והנה פשוט לנו להך מ"ד דעירוב פרשיות כתיב כאן לא דייקי קראי כוותיה דשמואל כלל דכי הוא זה לא קאי כלל ארישא דכי יתן וגו' אלא מילתא באנפי נפשיה הוא וכך סדר הפרשה כי יתן כסף או כלים לשמור והיינו פקדון וגנב כתיב בקרא השני ונקרב בעל הבית אל האלהים והיינו שישבע כמו שדרשו חז"ל ובקרא השלישי איירי ממלוה דאע"פ שכופר בכל דכתיב לעיל והיינו ב' הכסף שמפורשים לעיל שכפר הנפקד אבל לוה אע"פ גם כן כנ"ל אינו חייב עד אשר יאמר כי הוא זה שיודה במקצת ואם כן כוותיה דרב טפי משמואל דהרי איירי קרא מכפירת שתי כסף להדיא אמנם לאידך מ"ד דכלהו קרא בפקדון ולא מחייב עד אשר יאמר כי הוא זה שיודה במקצת אם כן דייקי כשמואל דמשמע ב' כסף נתן לו ומהם מודה מקצת:

והנה יש להוכיח כמ"ד דלא כתיב עירוב פרשיות דלכאורה קשה לפמ"ש תוספות לקמן ד"ה והודה כו' בתי' הראשון דלר"ג באמת חייב בדמי שעורין ורבנן פטרי לגמרי דפטור לגמרי משמע אם כן למה לי קרא למודה ממין הטענה תיפוק ליה דפטור מדמי שעורין דמחיל לו וממילא פטור משבועת חטים דאין כאן הודאה מקצת כקו' תוס' שם. הן אמת לשיטת הרא"ש שכ' בסמוך לק"מ דקרא קאי אגוונא דלא מחיל במודה בשעורין מזמן אחר של תביעת חטים משא"כ לשארי פוסקים דלא חלקו ק' שפיר ע"כ צ"ל דקרא קאי נמי אפקדון. ובתומים סימן פ"ח סק"ו ובאורים סקי"ח העלה דבפקדון ואיכא עדים שראו גביה לא מחיל ואיצטרך קרא אם כן ש"מ דלא כתיב עירוב פרשיות ודייקי קרא כוותיה דשמואל והא"ש דלא הו"מ הש"ס למימר ממילא שמעית מניה דחסרה ליה טענה דס"ל לרב עירוב פרשיות כתיב כאן ולא קאי כי הוא זה אכי יתן דרישא דפרשה. ע"כ משני כתיב הוא וכתיב זה וכדמשני דאיצטרך להודאה ממין הטענה קשה למאי איצטרך תיפוק ליה דמחיל ליה ע"כ דאפקדון קאי ולא כתיב עירוב פרשיות אם כן קשה ממילא שמעית מניה. אמנם זהו קושיא לרב אבל לא הוה סייעתא לשמואל מהכא כלל דהרי לשמואל ב' כסף סתם הם כסף דוקא ולא שוה כסף ובהכי איירי נמי קרא וכי הוא זה נמי איירי במודה פרוטה דוקא לק"מ וק' הא לא הוה הודאה ממין הטענה. בשלמא לשיטת רש"י דס"ל דכל מטבע מין אחד הוא א"ש אבל לשיטת התוס' והפוסקים קשה וגם לשיטת רש"י דלמאי דלא ידע הא דטענו בדינר מטבעות והוה ס"ל דאפי' בטבועים לא הוה פרוטה ממין כסף אם כן איך דייקי קרא כשמואל אדרבא קשיא מניה כנ"ל וצריך לומר דאיירי שנתן לו ב' כסף להחליף ומודה לו בפרוטה כמ"ש תוס' לקמן אבל כשטענו ב' כסף ומודה בפרוטה באמת פטור וא"ש דהיינו דממעט קרא דבעי ממין הטענה לאפוקי אי מודה בפרוטה מב' כסף ולא קשה למה לי קרא תיפוק ליה דמחיל דהא כ' לעיל בממון לא שייך מחיל מדלא תבעו דהכל בכלל ב' כסף שתבעו. ולפ"ז לא מוכח לשמואל דלא כתיב עירוב פרשיות רק לרב דס"ל ב' כסף היינו שוה וה"ה במודה ג"כ טענו שוה ב' כסף ופרוטה ומודה לו בשוה פרוטה קשה שפיר מאי איצטרך מיעוט למין הטענה וכנ"ל ולכן פירש"י וגרס ולאו ממילא שמעית דחסרה ליה טענה ולרב פריך ולא מייתא סייעתא לשמואל כנ"ל ודו"ק:

ובזה נלע"ד לישב מ"ש הרמב"ם בפרק ג' מהל' טוען דשיעור ב' כסף מדרבנן ומשו"ה קבעוהו בשתי מעין ולא בשתי שקלים ומשמע מדאורייתא בשני פרוטות סגי. ותמהו עליו דמסוגיא משמע דדבר חשוב דאורייתא הוא. ולפע"ד דלמ"ד עירוב פרשיות כתיב כאן וכי הוא זה קאי אאם כסף תלוה את עמי א"כ איצטרך כסף להורות דפרשה איירי משני דינים חדא כי יתן איש אל רעהו כסף שהוא הלואה כמו אם כסף תלוה או כלים לשמור שהוא פקדון ומפרש תחלה במאי דסיים מפקדון ואחר כך מתחיל לפרש דיני מלוה דבעי הודאה רק למ"ד דלא כתיב כאן עירוב פרשיות ואפקדון אייתר כסף לדרשא או לכדרב לכפירה או לשמואל לדבר חשוב ואנן קיי"ל עירוב פרשיות כתיב כאן ואיצטרך קרא להנ"ל ולא מוכח דבר חשוב וסגי בפרוטה ולא תקשי כיון דקיי"ל כרב מנ"ל דבעי כפירת שתי כסף דלא נפקא לרב אלא מדכתיב כסף והשתא לא מייתרא. ודייקי קרא כשמואל ואיך קיי"ל כרב. י"ל דהא כתבנו לעיל דלמ"ד עירוב פרשיות כתיב כאן קרא כוותיה דרב דייקא ולא אתאינן לכל הנ"ל אלא למ"ד דלא כתיב עירוב פרשיות רק שהוכחנו לעיל כוותיה דאל"ה למה לי קרא למין הטענה תיפוק דמחיל השעורין וממילא פטור אחטים משום דלא הודה כלום י"ל דלקושטא דמלתא שפיר איצטרך קרא דלא נטעה אף ע"פ שמחל מ"מ הו"ל הודאה כתי' השני של התוס' לקמן ד"ה והודה כו' א"נ כשיטת הרא"ש הנ"ל והו"מ הש"ס לשנויי הכי אלא עדיפא מניה משני אפי' למ"ד דלא כתיב עירוב פרשיות וא"ש פסק הרמב"ם:

ובזה נ"ל לישב הפוסקים דס"ל דבשומרים לא בעי ב' כסף דבמלוה כתיב דקיי"ל עירוב פרשיות כתיב כאן והר"ן תמה עליהם דעיקר הפרשה אפקדון קאי והא"ש דכסף ע"כ אמלוה קאי למ"ד עירוב פרשיות כתיב כאן. כנ"ל דמרמז אאם כסף תלוה ודוק:

ואולי הטעם דכפירת ב' כסף משום דבציר מהכי הוה דבר מועט ולא שייך אשתמוטי עד דהוה ליה זוזי כו' ואם כן בפקדון סגי בפרוטה דלעולם שייך אשתמוטי עד דבחשנא ליה. וא"כ לשמואל דסגי בטענה ב' כסף וכפירה פרוטה ע"כ מגזרת הכתוב ואין לחלק בין מלוה לשומרים. וא"ש קו' הרא"ש שהקשה מ"ט אמר שמואל עד אחד סגי בפרוטה ולא אמר כן בשומרין והא"ש שמואל לטעמיה כנ"ל ודו"ק:

מה כסף דבר חשוב אף כל דבר חשוב כן גי' רש"י ז"ל אבל בקידושין גרס להדיא אף כלים דבר חשוב ופי' למעוטי ממ"ד יצאו כלים למה שהן. וי"ל ולישב גם קו' התוס' ד"ה מה כלים כו' דאי הוה כתיב כספים ה"א ב' פרוטות כמוכח מכסף קידושין (אע"ג דמסקינן התם כל כסף קצוב האמור בתורה כסף צורי הוא והיינו מעה מ"מ הכא לאו קצוב הוא למעלה רק למטה יש לו קצבה לא פחות משנים) וי"ל קו' תוס' דקשה לכתוב רק כסף ואנחנו נדע דשתים קאמר דאל"ה איך שייך כי הוא זה שיודה מקצת מפרוטה אחד וזה אין שום הו"א שישבע על פחות מפרוטה ועי' בקידושין שם סוף העמוד ושם י"ב ע"א סבור רב יוסף למימר כו' וע"כ ב' פרוטות קאמר ואם כן כספים למה לי ע"כ נדע לדבר חשוב אתא אם כן [כלים] למה לי ע"כ יצאו כלים למה שהן:

והשתא מיושב נמי קו' שניה של תוס' דלרב מנ"ל כסף דבר חשוב דיש לומר דס"ל לרב אין היקש למחצה ואי בעינן כסף דבר חשוב ע"כ כלים נמי בעי דבר חשוב ולא יצאו למה שהן רק לשמואל וא"כ קשה לכתוב כספים וכנ"ל וע"כ מוכח דבעי כפירת ב' כסף ואי הוה כתיב כספים ה"א ב' פרוטות יהיה הכפירה ולכן לא כתיב כסף נהי דהוה ידעינן דהטענה ב' פרוטות דאל"ה איך יודה לו פרוטה מ"מ לא הוה ידעינן דהטענה יהיה ג' פרוטות ויכפור ב' ויודה אחד לכן כתיב כספים שיכפור ב' ודבר חשוב לא הוה ידעינן לכן כתי' כלים וממילא נדע שכסף חשוב הוא וה"ה לכלים ומוכח נמי דהכפירה ב' כסף וא"ש:

נמצא למדין דלרב אה"נ דכלים דבר חשוב בעי ואנן קיי"ל הכא כרב ומסתמא סתמא דש"ס בקדושין כרב אתי' ועוד דרב יהודה ורב אסי איירי התם דהוה תלמידי דרב לכן גרס התם שפיר משא"כ הכא לשמואל קיימינן ודו"ק: