חידושי חתם סופר על שבת פט:

מאי דכתיב אברהם לא ידענו. במקום אחר כתבתי הפירוש היפוך מהמובן הפשוט דאברהם ויעקב שהם חסד ורחמים אומרים ימחו על קדושת שמך יען ידעו כי זה א"א וע"כ יקיימם למען שמו שלא ייחל. וישארו זכות אבות לבניהם לשארי צרכים. ויצחק שהוא מדת הדין חושב ומדקדק ומאבד זכיותיו לקיים את ישראל בדין:

כדי לתבל ביצה קלה. יש לעיין מ"ט נקט בתבלין ביצה קלה ולא נקט ביצת תרנגולת דנהי דהיא קלה להתבשל ובעי עצים מעטים מ"מ לענין תבלין לא שמענו קלותה. גם ברישא יש לדקדק דלא נקט טרופה ונתונה באילפס:

תבלין ב' וג' שמות פי' רמב"ם על יטעך וכו' ובמשנתינו לענין שבת לא פירש כן אדרבא משמע דוקא תבלין ממש פלפלין וקידה ולא כרפס שומים ובצלים וכדומה ועיין תוס' יו"ט. ולפע"ד לענין שבת דלא מיירי שנפלו לקדירה אלא שהוציא אותם ואזלי' לבתר שכיחא להקל והני ירקות עיקרם לאכילה ושיעורם כגרוגרת ודוקא פלפלין וקידה שיעורם כדי לתבל. משא"כ במס' ערלה דמיירי לענין איסור והיתר ונפלו לתוך המאכל מצטרפים הואיל וראוי למתק. ומ"מ יפה אמר חזקי' הואיל וראוי ולא אמר הואיל וממתקים דהרי הני ירקות אינם ממתקים אלא לפי מחשבתו של אדם אם ירצה הוא למתק קדירתו בשומין ואינם ממתקים ממלא כל הקדירה בפלפלין כמבואר בלשון פי' המשנה דערלה והכא הא שלא ברצונו וידיעתו נפל האיסור לקדירתו ולא הי' רצונו למתק קדירתו באלו ואפ"ה מצטרפין משום דשוו עכ"פ בזה הענין שראוי למתק אם ירצו בעליהם. והשתא כדפריך ש"ס מערלה אשבת ומשני ה"נ חזו למתק אין הכוונה הכא במאי עסקינן בחזו למתק אלא הא כאן לא מיירי משנתינו אלא מאותן הממתקין לעולם כגון פלפלין ומש"ה לא מייתי רמב"ם הך אוקימתא וכ' ה"ה שהי' לו פירוש אחר בש"ס והיינו כנ"ל וק"ל:

אסורים ומצטרפין. י"ל לפירש"י אוסרים הקדירה ולא אמרינן דסגי בנ"ט זיתים היתר ושוב יסייע הלבן לבטל השחור והשחור את הלבן כמו דקיי"ל בחלב ודם שמבטלין זא"ז כמבואר בש"ע יו"ד סוף סי' צ"ח קמ"ל שאוסרים ולא עוד אלא שמצטרפין ובעי ס' נגד כל א' וא' וזו ואצ"ל זו דקתני:

ומצטרפין מ"ש תוס' לכ"ש מצטרפי' בתערובות אע"ג דלר"ש כ"ש למלקות כ' תוס' במעילה ע"י תערובות בעי צירוף לענין נתינת טעם ע"ש ואין זה ענין לשיטת רבינו יקר כמ"ש תוס' בע"ז ס"ח ע"א בסוף הדיבור ע"ש היטב:

ואמר חזקי' פירש"י במס' ע"ז דלרבא ליתא לדחזקי' דלא אזיל בתר טעמא רק ר"מ הוא וא"כ פשיטא דקשי' לרבא הא לענין שבת לא שייך הא דר"מ אלא לענין איסורים כמובן ומ"מ תי' שם שפיר דלענין שבת מועיל מיתוק גם לרבא ודוקא באיסורין לא אזיל בתר טעמא ותימה על תוס' בע"ז שתמהו בזה: