חידושי חתם סופר על שבת פד:

מי לא עסקיני' דישבה עליו אשתו נדה. שיטת רש"י דאע"ג דכל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ היינו שמקבל אותה טומאה בעצמה כגון שראוי לקבל טומאת מת אינו חוצץ בפני טומאת מת. אבל כ"ח שאינה מקבל טומאת מת מגבו אע"ג שמטמא מדרס זב מ"מ חוצץ בפני טומאת מת ומשו"ה פירש"י מי לא עסקיניה שכבר ישבה עליו נדה וכבר נטמא במדדס וכיון שהוא טמא בודאי אינו חוצץ. אע"כ דכ"ח אין לא טומאת מדרס. אלא לפ"ז הוקשה לרש"י כיון דקרא עסיק ובא בכלי שכבר נעשה בו מעשה טומאה א"כ מי לא עסקי' שכבר נטמא בהיסט לכך הוכרח לומר דהמוקף צמיד פתיל אינו מתטמא בהיסט. אכן תוס' הוכיחו דליתא דוקא קוליות אינו מתטמא בהיסט אבל המוקף שפיר מתטמא וכמ"ש ד"ה שטהורים וכו'. ע"כ פירש"י דלא קאי אשבה באמת אלא שייחדו לישיבה וראוי לטמא מדרס וכל הראוי לקבל שום טומאה אפי' רק טומאת זב אינו חוצץ בפני מת. ומעתה לא קשה מהיסט כיון דלא מיירי שנטמא בהיסט כי אז הי' נטמא תוכו וגבו. אך הלא איירי' בראוי לקבל טומאה. והנה גבו אינו ראוי לקבל כי אם באמת היסיטו נטמא כאלו נגע תוכו כמ"ש תוס' ד"ה אי לא וכו' ונהי אם נטמא באמת בהיסט נטמא גם גבו ע"י תוכו אבל עכ"פ אין גבו ראוי לקבל טומאה וע"כ גבו חוצץ זהו שיטת ר"י. ולרש"י דהמוקף צמיד פתיל אינו מתטמא בהיסט לא צריכי' למ"ש תוס' לעיל כ"א ע"ב ד"ה שהי' מונח וכו' ע"ש ולזה עוררני תלמיד א':

ערוגה שהיא שע"ש טפחים. יל"ד דלא ה"ל להזכיר ערוגה והכי הל"ל הזרעונים נזרעים במקום שע"ש טפחים ומשו"ה כ' תוס' די"א דקאי אערוגה הנזכרת בקרא לחיו כערוגת הבשם שהלוחות שהם וע"ו נמשלים לערוגה שיש בהם ה' זרעונים דחמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה והמה מקבילות אנכי שייך ללא תרצח ולא יהי' ללא תנאף וכן כולם כידוע נמצא הוה רק ה' דברות נגד ה' זרעונים וכלפי דד' ממלאים כל הרוח והאמצעי איננו אלא גרעין א' ה"נ האמצעי שהוא לא תשא עם לא תגנוב שהוא דבור אמצעי אפילו גרעין ממנו ממלא ומפסיד הכל כדאיתא ברבה ר"פ נח סאה של עוונות וגרעין א' של חמס מכריע את הכל שנאמר ובצעם בראש כולם ע"ש על פסוק ותמלא הארץ חמס:

וצ"ע מש"ס דשמעתין דמקש' מנ"ל דקים להו לרבנן מילתא היא ולקושט' דמילתא משמע שאין שיעור זה הלכה למשה מסיני אלא קבלת הקדמונים בחכמת הטבע. ואלו במס' ר"ה י"ג ע"א משמע דהאי קים להו דהתם קבלה היא מסיני מדמייתי עלה מחסר קורטוב ע"ש: