חידושי חתם סופר על שבת פא:
Chidushei Chatam Sofer on Shabbos 81b (Chidushei Chatam Sofer on Shabbat 81b) · חידושי חתם סופר על שבת · free full Hebrew text
Open in the reader →מהו להעלותן לגג. י"ל קו' תוס' דודאי מעיקרא כשגזר נחמי' בן חכלי' על המוקצה לא גזר על אבני בה"כ דלא סגי בלא"ה. ולא שייך לומר כבוד הבריו' דוחה שלא היה כאן איסור מעולם. אבל להעלותן לגג הוא מקרה מחודש באיש הזה בשבת זה. אתאינן מטעם דחי' מש"ה מיבעי לי' ומסיק דכ"ה דוחה ל"ת דאוריי' דממונא. והיינו משום דבעל הממון מחוייב לוותר ממונו משום כבודו של זה הזקן ה"נ חז"ל מחלו כבודם במקום כבוד הבריו' ודוחה לאו דלא תסור ג"כ וא"ש. אבל להתוס' עיקור חסר מהספר:
המנהג אשכנז לעשות כפרות כמבואר בש"ע. ועיין מג"א סי' תר"ה סוף סק"ג שמרמז על מה שהובא ברש"י שבת דף פ"א ע"ב בשם הגאונים. ונ"ל שהי' עושים כן שאם נגזר חלילה כריתת זרעו יהיה זרע העציץ הזה במקום זרעו ומשום כן זורעים אותו ע"ש קטן וקטנה שבבית ולהיות אסכרה מיתת הקטנים רחמנא לישזבן. ואמרינן פ' אלו נערות מי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרוכי היינו אסכרא ר"ל ע"כ זורקו לנהר שהוא במקום אסכרא ובזה יכופר לו ולבניו ויחיו:
גברא רבה אמר מילתא וכו'. דברי רש"י צ"ע דבש"ס אמר ב' טעמים משום סכנה ומשום כשפים. ורש"י ד"ה לא מיבעי בחול שביק סכנה ונקיט כשפים ושוב בד"ה קמ"ל נקיט תרווייהו והלא דבר הוא. ועיין מג"א סי' ג' ס"ק י"א וצ"ע. והנלע"ד בזה דהנה סכנת כשפים שהוא חוץ מהיקש הטבעי' יש לסמוך על זכות שמירת שבת שלא יארע לו תקלה. ושומר מצוה לא ידע דבר רע. אבל סכנת תחתונים שיחתוך שיני כרכשתא אין סומכים על הנס וצרור עדיף. והיינו דחדית לן גברא רבה אמר מילתא וכו' פי' דלא נימא דליכא סכנה בטבע כלל וה"א נהי בחול אסור משום כשפים מ"מ בשבת שרי משום שומר מצוה דאיכא תורת כלי עליו ועדיף מצרור קמ"ל דאיכא נמי סכנה ממש שיחתוך שיני כרכשתא ויקח צרור. וממילא ליכא מצוה בחרס ומדליכא מצוה איכא נמי משום כשפים לכן פירש"י תרווייהו כשפים וסכנה. ואין רחוק דרבא מתני לי' משום השרת נימין היינו משום דס"ל כנ"ל דליכא אלא סכנת כשפים ואי לאו משום השרת נימין היה מותר בשבת. ונהי דמסקינן מחוורתא כדמעיקרא היינו משום קושי' דרבא ואולם למאי דקיי"ל בעלמא אמוראי נינהו אליבא דר"י וליכא למיחש לקושי' דרבא א"כ מסקי' דליכא אלא משום כשפים וא"כ בזה"ז דליכא כשפים שרי' בחול לקנח בחרס וכרמ"א הנ"ל סי' ג':
והאמת ר"י הלכה כסתם משנה עיין תוס' ומהרש"א. ואני אבאר בעזה"י. וליישב ג"כ קושי' חמורה שמקשים מש"ס חולין ר"פ א"ט מבואר דרבב"ח ס"ל הלכה כסתם משנה. ואלו בגיטין פ"א ע"ב מבואר דלרבב"ח אין הלכה כסתם משנה. ועיין לעיל ל"ט ע"ב תוס' ד"ה אמר רבב"ח וכו'. והנה בירושלמי פ"ק דמגילה סוף הלכה ד' פליגי אמוראי אי מצינו מחלוקת בברייתא לחד מ"ד אין הלכה כסתם דאמרי' אלו היה רבי יודע הך מחלוקת לא הוה סתם למתני'. ואידך פליג מסתמא ידע ולא נראה בעיניו. ומעתה אומר בודאי כל התלמידים שמעו מרבי יוחנן הלכה כסתם משנה. אלא פליגי אמוראי אליבא ר"י בר"י דפא"ט ס"ל לא אמרו ר"י אלא נגד מחלוקת בברייתא. אבל התם בשני משני' לא אמרה ר"י. ורבב"ח פליג וס"ל בהיפוך במקום מחלוקות בברייתא בגיטין פ"א ע"ב לא אמרה ר' יוחנן וה"ה לעיל ל"ט ע"ב. אבל בשתי משני' בב' מסכת' אר"י הלכה כסתם משנה ולק"מ שום קושי' ומה שהביא תוס' הך דמחלוקות בברייתא בשמעתין היינו משום דפלוגתא דדבר שאין מתכוין איכא מחלוקת במשנת ביצה וגם בבריי' לחד לישנא לעיל נ' ע"א בכל חפין את הכלים ע"ש מש"ה מייתי תוס' כאן. ועיין מ"ש פנ"י דיש לחלק בין שגגת סקילה לשגגת לאו תמוה שלא הראה מקום בר"פ הנחנקין מבואר כן: