חידושי חתם סופר על שבת פ.

תנא ב' אותיות בדיו. בירושלמי בעי למימר בקסת בעי טפי כדי שיהי' ב' אותיות מלבד מה שנדבק בדופני הקסת. וזהו דעת הרמב"ם וכן נראה מדבעי רבא מהו שיצטרפו. וכ' תוס' ב' קולמסי' פשיטא לי' שיצטרפו. וצ"ל הכא מיבעי לי' משום שאין שיעוריהם שוה לרמב"ם. ומ"מ אינו דומה ממש ללא שוו בשיעוריהן דלעיל ע"כ קמבעי לי'. מיהו בירושלמי הקשה ע"ז משיעור הזיי' ע"ש וכן ס"ל לרש"י כמ"ש כ"מ. דסגי' בשיעור ב' אותיות מצומצם בקלמרי' אע"ג אם יטבול בו קולמוס לא יעלה לו ב' אותיות דהרי הקלמר אוכל ממנו מ"מ כך הוא השיעור. ועיין בסמוך אי"ה:

בעי רבא אות א' וכו'. הקשה רש"י תיפוק לי' משום קולמוס. משמע דאקלמרין לא קשה לי' דפשוט לתרוצי דכלי בטול אגב דיו. אך הכא הקולמוס צריך לי' התם לכתוב בו שא"א להוריקו ממנה למקום אחר דא"כ איננו קולמוס אלא קלמרי' וע"כ צריך למיכתב באותו קולמוס עצמה וכשצריך לאותו כלי איננו נעשה טפל כמבואר לקמן צ"ב ע"ב מש"ה קשי' לי' לרש"י ותי' כיון דהוה פחות מכשיעור דהרי אין בקולמוס אלא אות א' ואם יטבול הקולמוס בקלמרי' להוציא משם אות השני נדבק ממנו בדופני הקלמרי' ולא מצי למיכתב ב' אותיות לא מיקרי זה צריכים לכלי לכתוב בו פחות מכשיעור ומש"ה פטור על הקולמוס. ומיהו לפ"ז תיקשי אגוף הברייתא דקתני הוציא ב' אותיות בקולמוס חייב תיפוק לי' משום הקולמוס והתם הקולמוס צריך לכתוב שיעור ב' אותיות. וי"ל מ"מ משכחת ליה שכ' בדרך הליכתו דלגבי דיו הוה הנחה ולא לגבי קולמוס ולא באתה קולמוס לכלל הנחה בר"ה כלל קודם שנודע לו ולק"מ. אבל איבעי דרבא קשה שפיר תיפוק לי' משום קולמוס ואי שכתב אות א' ושוב טבל הקולמוס בקלמר וכתב בו הא מכיון שטבל הקולמוס בציר לי' שיעורא דב' אותיות ולא עביד הנחה לשתי אותיות. ודוחק לומר שהקלמר הניח כמות שהיא ואות שבקולמוס כתב ע"ג דבר והעביר הקולמוס עמו זה דוחק לכן פירש"י דבטיל לי' קולמוס לחצי שיעור:

וכתבו כשהוא מהלך. כ' ראב"ן דף ק"ן שכתב על ציפורנו פי' דאי על נייר תיפוק לי' דנייר גופי' לא הוה היינו הנחתו ואיך יהיה הכתב שעל גבו היינו הנחתו. אבל ידו שמחוברת בו הוה דיו שע"ג היינו הנחתו אפי' כשהוא מהלך ועיין לעיל ה' ע"ב תוס' סוף ד"ה אגוז. ושם כתבתי דמלשון רש"י דשמעתין כשהוא מהלך ולא עמד לפוש משמע לכתף מיהו עמד. אבל אי מהלך ממש לא הוה הנחתו של דיו ע"ש בביאור:

והעבירה דרך עלי'. עיין תוס' פי' נהי דשארי דברים החוצצים בין הקרקע לדבר שמעביר עלי' אינם מתחשבים ומפסיקים אבל הכא כיון ששניהם מענין איסור הוצאה הם איסורו חושבו שקולטו אצלו וכאלו הכל גרוגרת א':

והוא שיש חיוב חטאת ביניהם. פי' רש"י כגון קרפף וכו' לטעמי' אזיל דס"ל קרפף שאין בו שום דירה אינו רה"י דאורייתא אפי' הוקף מחיצות עיין לקמן צ"ט ע"ב פירש"י ד"ה מוקף לכרמלית ועירובין כ"ד ע"א ד"ה קרפף ולעיל ז' ע"א תוס' ד"ה אילימא וכו' ע"ש וק"ל:

אבל פיסלא לא. עיין מהרש"א בגיטין ומה שנתעורר עליו בס' תוס' שבת סימן שמ"ה ס"ק מ"ד:

פיסלא עיין שו"ת חות יאיר סי' קמ"ט שנתקשה בפסקי הרמב"ם והארכתי בזה במקום אחר. אבל עכ"פ נ"ל בפשוטו כק"ו דה"ה שם. ומ"ש רמב"ם פ"א מזכי' ומתנה הל' י"א מה שמפסיק לשבת כגון כרמלית אינו רוצה לומר שמפסיק בין שתי רשויות וכדמשמע בשמעתין. מזה לא מיירי רמב"ם התם כלל אלא פשוט מה שמפסיק בשבת שאסור להוציא ולהכניס מקרקע זו של הגר להכרמלית כיון שיש שינוי גדול בין ב' הקרקעות של זה הגר ממילא מפסיקין לענין קני' ושינוי זו עדיף טפי ממצר וחצב ופיסלא ואיכא ק"ו של ה"ה זה נ"ל אמת ונכון וע"ש בלח"מ וק"ל: