חידושי חתם סופר על שבת עב.

למ"ד אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחילה. עמ"ש רש"י דהתם ספיקו איל ודאו נקבה וכו' בלה"נ לא דמי מתנת דם אשם לחטאת דבד' קרנות ובאצבע למעלה מחוט הסיקרא. ואשם שתים שהן ד' למטה מחוט ובכלי. וצ"ל דבדיעבד אינו מעכב כמ"ש תוס' לקמן ד"ה בעל וכו' בתנאי שלמים ע"ש. ועיין פלוגתת ר"א ורבנן במתני' זבחים ע"ט ע"ב. ומשו"ה הוצרך לומר שזה זכר וזה נקיבה ומג"א סי' א' הקשה תיפוק לי' דחטאת בעי ידיעה בתחילה. ועיין סוף פ"ב דשבועות דלרבי דקיי"ל כוותי' ידיעת ספק מחלק לאשם תלוי וס"ל לר"ל אליבי' דה"ה דמחלק לחטאת ע"ש. וצ"ל הא דאין ידיעת ספק גורם חיוב חטאת ג"כ כי היכי דמחלק דהא הכל מאו הודע נפקא. וא"כ אשם תלוי דכתב רחמנא ל"ל הא תיכף שיתודע לו ספק אכילת חלב יתחייב חטאת. וצ"ל דגזירת הכתוב הוא דספיקא חמיר ולא מתכפר לי' בחטאת בת דוקא ובעי דוקא איל לאשם ועמ"ש בזה תר"י ריש ברכות דף ד' ע"א דפוס זולצבאך דאשם תלוי חמיר מ"ח פעמים מן החטאת ואסברא לי' רמ"א באו"ח סי' תר"ג. וסימנך חם לבי בקרבי דעל הודאי יותר חם לבי מעל הספק ע"כ החמירה תורה עליו. ולעולם ידיעת ספק הוה ידיעה. נמצא זה דוקא בחטאת אבל אשם מעילות דהודאי והספק שוים ולמ"ד ידיעת ספק מחלק ה"ה דגורם חיוב ממש. ולפ"ז הא דאמר רבא בכריתות מדברי שניהם נלמוד דאשם ודאי לא בעי ידיעה בתחילה אינו מוכרח לר"ל אליבא דרבי הנ"ל דס"ל ידיעת ספק הוה ידיעה אלא דרבא ס"ל כר' יוחנן ספ"ק דשבועות הנ"ל דספק ידיעות אינה מחלקות לחטאת משו"ה אמר מדברי שניהם נלמוד וכו'. ובפלפול ישבתי בזה קו' תוס' דשמעתין אפי' רש"י. ומ"מ י"ל פי' רש"י דשמעתין דלהכי נקיט שזה ספיקו זכר וודאו נקבה ולא נקיט משום ידיעה בתחילה דרצה לפרש אליבא דר"ע אפי' לר"ל הנ"ל:

ועיין שבועות דף ד' ע"ב הקשו תוס' אפי' רש"י שם למה דכ' רחמנא או הודע תיפוק לי' אי לא ידע שחטא איך מייתי חטאת. ולכאורה י"ל לא איצטריך אלא לומר שהידיעה מחלק ולא ב' מיני העלמות כפי' רש"י לעיל ע"א ע"א ד"ה קצירה גוררת ע"ש בסוף הדבור. אלא דלכאורה היא גופא קשי' מנ"ל למילף הא מיני' דלמא איצטריך קרא למימר דבעי ידיעה ודאית ולא ידיעת ספק וצ"ל בלאה"נ ידעינן הא דודאו נקבה וספיקו איל ואייתר קרא להנ"ל וגם בזה א"ש פי' רש"י ולק"מ קושי' מג"א ועיין שב יעקב סימן ב':