חידושי חתם סופר על שבת ע:

אחת שהיא הנה לא משמע ליה. הקשו תוס' שמואל דאמר כמאן. עיין לקמן ק"ז ע"א תוס' ד"ה מה לי בסוף הדבור. ובהגיעני השי"ת לשם יבואר אי"ה:

ומה שהקשה בס' בנין אריאל על דברי תוס' אלו מש"ס כתובות פ' נערה דמוקי לר"ש כר"י הסנדלר וא"כ איצטריך מות ימות לומר במזיד אמרתי איסור מעשי שבת ולא בשוגג ומיירי קרא במזיד ולא בשוגג. ושמעתי שתי' שם דס"ל כמונבז. זה תי' אינו כלום דעכ"פ בשוגג גמור נמי חייב למונבז כמ"ש תוס' לעיל ד"ה כ"ש שהוספת וא"כ מנ"ל דבמזיד אמרתי ולא בשוגג. אבל קושי' מעיקרא ליתא דש"ס מוקי מתני' כר"ש בשחיטה שאינה ראוי' וכר' יוחנן הסנדלר באיסור שבת. אבל לא כר"ש במקלקל בהבערה. ועוד המ"ל ולטעמיך דהא בלאו הכי לא קאי במסקנא התם:

העלם זה וזה בידו מהו. החילוק שכ' תוס' דכי מדכרו לי' מדכר לא משמע מפי' רש"י. דרש"י פי' החילוק דהכא שכח כל המלאכות והכא אינו יודע שמלאכות הללו אסורים משמע שארי מלאכות ידע. וא"כ צ"ע מלקמן דמקשה ממתני' אבות מלאכות מ' חסר אחת כמו שהקשו תוס'. ותימה על מג"ש שלא כ' בזה כלום. ועיין רז"ה יישוב אחר. ולולי דבריהם הייתי אומר דידע לשבת בעשה דלענין שגגת מלאכות לאו ידיעה הוא כמ"ש ר' אברהם בנו של הרמב"ם בכ"מ. וממילא מיקרי שוכח עיקר שבת כיון דידע לי' בעשה וצ"ע:

אמר לי' הרי העלם שבת בידו ופטור. דברי תוס' בכאן דחוקים ובשבועות י"ט תי' במרווח וכוונתם דמסברא חיצונה לחייב בין על העלם טומאה בין על העלם מקדש וחידוש הוא שחידשה תורה לפטור על העלם מקדש אבל עכ"פ לא יגרום העלם מקדש פטור על העלם טומאה. וההיפוך בזה בשבת מסברא חיצונה אין כאן חילוק מלאכות וחידוש חדשה תורה אין לך בו אלא חידושו על העלם מלאכה בלי צירוף העלם שבת ופשוט: