חידושי חתם סופר על שבת נח.

הרי"ף ז"ל לא מחלק בין עבד לי' לרבי' בין עבד לי' לעצמו. וי"ל דלפ"ז לא קשה קושי' התוס' ד"ה והאמר שמואל וכו' וגם נתישב קו' המהרש"א דהוא הקשה על הגמ' מה צריך הא דאמר שמואל כבלא דעבדים תנן הא קשה אפי' אי אמרינן כיפה של צמר תנן וכ"ש כבול דעבדים תנן הא קשה אפי' אי אמרינן כיפה של צמר תנן וכ"ש כבול דעבדים עכ"ל. ונ"ל דבמתני' קתני כסדר כגופו של אדם ברישא חוטין ורצועה דהיינו נוי שעל גבי הראש והדר קתני נוי שעל גבי המצח ולבתר הכי קתני קטלא וכבלא. וא"כ למ"ד כיפה והיינו נמי נוי שעל המצח ולעיל קאי אבל למ"ד דעבדים תנן אלמטה קאי אנוי שבצואר אבל נוי שבכסות לא מידכר כלל. ונתישב קושי' התוס' דאי של כסות תנן הוה שלא כסדר. ולפ"ז נתישבה קושי' המהרש"א בלא"ה הא כיפה של צמר תנן וכ"ש כבלא שבכסות אבל כבלא בצואר מותר כדשמואל. אבל השתא דאמר שמואל כבלא תנן ע"כ צ"ל שבצואר דאי שבכסות הוה מתני' שלא כסדר כנ"ל. אבל לשיטת הרמב"ם ז"א דלעולם גם במתני' של כסות תנן וכ"ת הוה מתני' שלא כסדר לשיטתו ז"א דהוא סובר דהוה כסדד וטעמו ברישא קתני משום חציצה והדר תני משום שלפה והדר תני כבול וקטלא דהוי טעמן משום דלמא אתי לאתוי' בר"ה והיינו לפי המסקנא דהוה טעמא דכבול משום משאוי הבגד ושפיר הוה מתני' כסדר ולא מקשו הגמרא מידי דלעולם כקו' התוס' דשל כסות תנן במתני' וכ"ת הוה שלא כסדר זה אינו דבמסקנא הוה טעמא משום משאוי ושפיר הוה כסדר כשיטת הרמב"ם ולא למפליג מידי בין דעביד איהו לנפשי' או לרבי' ולזה כיון הרי"ף ודו"ק:

בתוס' ד"ה במאי אוקימתא וכו' והשתא נמי ידע הש"ס הא דר"י אלא דלא ידע שיש לחוש דילמא מפסיק עכ"ל. וי"ל דלעולם לא ידענא דר"י רק מעיקרא ס"ד כי מקפל טלית עליו ותו לא הוה סימן שהוא עבד דאין רואין אותו והוה כבול גופא המשא: