חידושי חתם סופר על שבת כב:

אין שוקלין כנגדו דינרי זהב וברמב"ם הגי' אפילו דינרי זהב. וי"ל לא מיבעי דינרי כסף שרגילים להיות חסרי' ואיכא משום לא יכוון משקלותיו. אלא אפילו דינרי זהב דמסתמא הם טבין ותקילין מ"מ לא ישקול כנגדם והוה סד"א משום ביזוי מצוה. ומסיק משום שמא יכוון משקלותיו לפי משקל הפירות שנתחסרו ועי"ז ימצא דינרי הזהב יתיר י' על המשקל ויוציא מעשר שני לחולין עי"ז שלא כדין עיין היטב בלח"מ ותבין. ובזה י"ל קצת מאי דאמר הא לא תהוי תיובתא דמשמע מידי אחריני מיהו קשי' וכמ"ש בלח"מ וי"ל דמלשון פלוגתתם משמע דליכא טעמא בקינסא אלא משום ביזוי מצוה אבל אי לא הוה ביזוי אע"ג דאיכא למיחש שיכבה הקינסא טרם שידליק ממנו נר של מצוה לא הוה חיישי' והכא משמע מדיוקא דאפילו דינרי זהב דלהא נמי איכא למיחש ולתי' הש"ס א"ש הכל ואין להאריך בזה וק"ל:

הא לא תיהוי תיובתא י"ל דעכ"פ איכא תיובתא אחריני והיינו אמאי דאמר רב לעיל אסור להרצות מעות נגד נר חנוכה ושמואל פליג עליו ואמר רב יוסף אבוהון דכולהון דם שלא יהיו המצות בזויו' עליו. ומשמע דשמואל לא חייש לביזוי מצוה דלא דמי לשופך וכסה שהתם המצוה בעצמה נעשית בביזוי שמכסה ברגל ותחלת קיום המצוה בבזיון משא"כ להרצות מעות כנגד נר חנוכה וכדומה. מ"מ קשי' מסלע של מע"ש ולזה קאמר מהא דמהא מיהת לא הוה תיובתא ומה שקשה מאסור להרצות י"ל דשמואל נזהר בזה בדבריו באמרו שם וכי נר קדושה יש בו משמע אי הוה בי' קדושה הוה א"ש דאסור להרצות מעות. ומע"ש יש בו קדושה משו"ה אסור ומיהו אהא דקינסא מקשה שפיר ממע"ש על פי מה שכ' תוס' לעיל ד"ה אבוהון דכולהון דם. דמעצי סוכה נמי איכא למילף היכי דאיכא בטול מצוה. וה"נ איכא בטול מצוה דמחזי כמאן דשקול נהורא ושואב שמנו. וכל היכי דאיכא ביטול מצוה ה"ל כמו קדושה דהרי אתיא מחג לה' מה חגיגה לה' אף סוכה לה' ומני' ילפי' לכל היכי דאיכא בטול מצוה בשעת הביזוי. ומיהו לא הו"מ להקשות בקצור מעצי סופה. דאיכא למימר שאני התם דלא מצטרכא לי' למצוה אחרת משא"כ גבי הדלקה דאצטריך לי' למצוה אחרת משו"ה מקשה ממע"ש דאצטריך נמי לחלל עליו מע"ש אחר וק"ל:

מתיב רב ששת מחוץ לפרוכת העדות יערוך וכו' בס' בני יונה הנ"ל הקשה דלמא שאני מנורה דשבעה קני מנורה מעכבים זא"ז נמצא יש תועלת בנר זה במה שמדליקים את זה דאי לא הא לא הא משא"כ בנרות חנוכה דמיירי של ב' בני אדם ואין שום תוספות קדושה להנר הזה במה שמדליקים גם את זה. ומזה הוכיח דאין סברא לחלק. ולפע"ד דלשיטת תוס' לא מוכח כלום דהא ס"ל דממנו היה מדליק היינו מהנר הישן שהי' דולק ביום ממנו הי' מדליק הנרות. ואמנם מ"ש תוס' דאח"כ הי' מדליק המערבית מאינך נרות זה לא נזכר בדברי רב ועיקר הקו' ממה שממנו הי' מדליק ואותו המערבי שהי' מצותו ביום אין לו תועלת מאינך נרות דוקא בלילה מעכבים זא"ז מערב עד בקר כתי':

ובזה י"ל מ"ט לא מקשה הש"ס ממתני' פ"ו דתמיד דתנן נמי שהיה מדליק מן המערבי בין הערבי' והא"ש דהתם הו"מ למימר דמדליק מן החדשה כשיטת רש"י והחדשה צריך לאינך נרות וא"כ י"ל כנ"ל. אמנם מדברי רב משמע כשיטת תוס' דהא רב מיירי מהנס ומאי ענין להנס מה שהיה מדליק מן החדשה. אע"כ קמ"ל דכל כך זמן רב היה דולק עד שממנו הי' מדליק כל הנרות וכיון דמיירי מהישנה שפיר פריך כנ"ל וק"ל. אמנם ממתני' דפ"ג הו"מ למפרך שהי' מדליק מחמשה נרות ולזה י"ל כתי' בני יונה דלעיל:

שהי' נותן בה שמן כמדת חברותי' וכו' עי' בהגה' מיימ' בשם מהר"ם מר"ב דבנתן שמן כשיעור חצי שעה ואירע שדלקה יותר אסורה בהנאה כיון שלא נתן בה שמן אלא כשיעורה ע"ש. ומג"א מייתי ספיקא בזה. ובזה י"ל ק' דלעיל דממתני' פ"א דתמיד לק"מ דהתם מיירי בשעה שאין הנס והוא הדליק בשחרית המעריב כדי שממנו ידליק בין הערביים וכיון שמעיקרא להכי הודלקה לק"מ איך מדליקין ממנה. הרי מעיקרא לא הודלקה אלא להכי הגע עצמך וכי לא יהי' מותר להדליק נרות חנוכה מהשמש שהוקצה לכך מעיקרא. אבל מהכא פריך שפיר שנתן בה שמן כמידת חברותי' ונעשה נס ודלק כל היום וא"כ לעולם דינו כמו שהי' דינו כשנתן בו שמנו מתחילה ואז הוקצה למצות הדלקה ממש ושפיר פריך:

ובה הי' מסיים זה הלשון משמע ודאי כפירש"י דמסיים ההטבה. דאלו לתוס' אין זה שבח לנס אלא אדרבא מיגרע גרע שהיה מדליקו באחרונה אע"כ בה הי' מסיים ההטבה. ובזה מיושב מה שפי' רש"י בשמעתין דלפני ה' תמיד קאי אהנר מערבי וזה דלא כשיטתו בפי' התורה פ' תצוה. וכ' הרא"מ דלשיטתו דשם הוה נר מערבי מדרבנן ואסמכתא בעלמא וכן משמע סוף חגיגה. וקשה מ"ט שינה טעמו כאן והא"ש דמדאמר רב ובה הי' מסיים והיינו ע"כ ההטבה א"כ ע"כ ממנו הי' מדליק היינו מן החדשה דאלת"ה אלא מן הישנה א"כ היינו ובה הי' מסיים אע"כ מן החדשה. וקשה היא גופי' מהיכן אדליקה וע"כ שאחז הישנה בידו ואדלקה וקשה אינך נמי נדליק מהך וע"כ צ"ל כתירץ תוספות דמנחות דכתיב יערוך אותו להדליק הנרות מנר קבוע דוקא וא"כ ע"כ נר מערבי דאורייתא וממילא מפרשים תמיד אהנר מערבי. ובזה י"ל קו' הנ"ל דמפ"ו דתמיד לק"מ דהתם הומ"ל דמנר מערבי הישנה הי' מדליק וכיון שאינו אלא מדרבנן מותר להדליק ממנו הנרות דאוריית' אבל מהא דרב פריך שפיר: