חידושי חתם סופר על שבת קנז

סיומא דמסכתא. מדידה דמצוה. עמ"ש תוס' ועיין לעיל ס"פ כל הכלים. וי"ל מנ"ל לחלק דהעמידו דבריהם במקום מצוה דלמא התירו בנין דרבנן כשם שהתירו מדידה לצורך מצוה ולעולם כר"א וכסתמא דנגר הנגרר וי"ל ע"פ מ"ש לעיל ריש מכילתין במ"ש הרע"ב ותוי"ט ד"ה בעה"ב חייב אע"ג דטריד ובהיל במצות צדקה לעני מ"מ חייב חטאת ואע"ג דקיי"ל כר' יהושע ס"פ ראד"מ בעשה מצוה פטור ומבואר במס' פסחים ע"ג ע"ב אפי' מצוה כ"ש לשמח אשתו במצות עונה מכ"ש לתת לעני לצורך שבת ואמאי יחייב בעה"ב וכתבתי שם משום דעכ"פ האי עני פושע הוא שהוציא כליו בשבת אפי' הוציאו ע"מ להניחו ברה"י אחר ויוליכנו פחות פחות מד' אמות ברה"ר הלא מבואר ר"פ מי שהחשיך שהסתירו הדבר אפי' למי שהחשיך מכ"ש ליושב בביתו דאסור דלמא יעמוד לפוש ויתחייב נמצא עני זה פושע ומחלל שבת באיסור דרבנן ואין מצוה ליתן לו צדקה ונמצא הוה הבעה"ב טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה וחייב. נמצא מוכח כל היכי דאיכא דרבנן משום לתא דמלאכה דאורייתא העמידו דבריהם ואסרו אפי' משום מצות עונג שבת שהרי העני יצא לבקש לחם עונג שבת ומיקרי פושע וחייב הבעה"ב חטאת עי"ז מכ"ש שלא הי' מתירין פקק החלון אי הוה הלכה כר"א דוקא מדידה שהיא רק משום ממצוא חפצך ולא חפצי שמים דמותרין. אבל פקק וקשירה אי הוו בהו שום לתא דרבנן משום דאורייתא לא הי' מתירין לצורך מצוה אלא ש"מ דלא כר"א. אך ר' יצחק נפחא דדריש אפיתחא דבי נשיאה הלכה כר"א י"ל ס"ל לעולם כסתמא דנגר והכא משום מצוה דלא העמידו דבריהם ומתני' דריש מכילתין אע"ג דהעני לא פשע דלצורך מצות עונג שבת מותר לעבור על דרבנן מ"מ חייב משום דאתי' נמי כר"א דטעה בדבר מצוה אפי' עשה מצוה חייב. ומ"מ מסיק ש"מ מעשי רב דעובדא דפקק הי' שלא לצורך מצוה כמ"ש תוי"ט ע"פ רמב"ם דפקק מילתא אחריתי היא וענין בפ"ע ולא הי' לצורך אותה מצוה ואפ"ה שרי. עוד הארכנו באגדתא ואין להאריך: