חידושי חתם סופר על סנהדרין פה.

היוצא להרג. הרמב"ם פ"ה מה' ממרים וטוש"ע י"ד סי' רמ"א ס"ד פסקו היה אביו ואמו רשעים גמורים אפי' נגמר דינם להריגה ויוצאין להרג אסור לו להכותם ולקללם ואם הכה או קללם פטור ואם עשו תשובה ה"ז חייב ונהרג עליהם אעפ"י שיוצאין ליהרג עכ"ל והשמיטו במסרבין בו לצאת ואינו יוצא וצ"ע ד ובא בנו והכהו וקללו חייב ואחר שהכהו וקללו פטור פי' אעפ"י שחייב נמי משום לא יוסיף להכותו מ"מ הכא פטור ומקשה מאי שנא ומשני ר"ח במסרבין בו לצאת ואינו יוצא אחר פטור שנעשה שליח ב"ד עליו ובנו חייב דס"ל אין בנו נעשה שליח ב"ד לאביו וכיון דקי"ל בש"ע ס"ה שם דאין הבן נעשה שליח ב"ד על האב איך השמיט הא דמסרבין בו לצאת ויש לומר דהנה אמרינן התם לעיל מיניה בברייתא דנפ"ל אזהרה למכה אביו (דאין עונשין אלא מזהירין) מק"ו מה מי שמצוה להכותו (היינו אחר במצות ב"ד) מצוה שלא להכותו (פי' בלא חטא דכתיב לא יוסיף) מי שאינו מצוה להכותו (פי' בנו שאין מצוה בשום פעם דאינו נעשה שליח ב"ד עליו) אינו דין שמצוה שלא להכותו והוה אזהרה למכה אביו והק' בתו' חדא דנימא דיו כאחר וא"כ במסרבין בו לצאת אין כאן אזהרה ולמה אמרינן בבריתא דנהרג עליו עוד הקשה שם בתוספות הא אין מזהירין מה"ד ותי' היינו לענין מלקות אבל למיתה מזהירין מה"ד ע"ש והנה ק' ב' של תו' יש לישב כך לפמ"ש הרמב"ם דהיכא דאיכא בלא"ה אזהרת עשה מזהירין מה"ד וה"נ איכא עשה כבד את אביך ואת אמך אך אם נבוא לתרץ ק' תו' הראשונה הנ"ל יהי' ק' תו' הלז במ"ע ולא יוצדק תירוצינו וגם תירץ תו' לא יספיק דק' ראשונה יש ליישבה כך דק' לכאורה מי הכריח לבריתא למילף ק"ו כהאי גוונא שמצוה להכותו ובנו אינו מצוה להכותו וזהו אינו פשוט כל כך שהרי ר"ש ס"ל באמת אינו נעשה שליח ב"ד טפי עדיף ה"ל למיעבד ק"ו ומה מי שאינו מצווה לכבד מצוה שלא להכותו בנו שמצווה לכבדו אינו דין שמצווה שלא להכותו וי"ל דבעי למיעבד ק"ו אף כשהאב אינו עושה מעשה עמך וס"ל מקשינן הכאה לקללה וה"ה שאינו מצווה לכבד וצריך למיעבד ק"ו כהאי גוונא שעכ"פ אינו מצוה להכותו בשום פעם דס"ל לבריתא שאינו נעשה שליח ב"ד והשתא מתורץ ק' תו' דנימא דיו כאחר שאינו חייב במסרבין בו לצאת ז"א דהא כל עיקרו של ק"ו הוא להכי דאל"ה הוה מצינן למילף מק"ו דכבוד כנ"ל וא"א דיו ה"ל מיפרך ק"ו והיכי דמיפרך ק"ו לא אמרינן דיו וא"ש אך לפ"ז ק' קו' תו' השני' דאין מזהירין מן הדין וא"ל כיון דכתיב עשה דכבד ז"א דהרי לא נאמרה באינו עושה מעשה עמך גם תי' תוספות אינו מספיק דאף אי נניח דאעונש מיתה מזהירין מ"מ אין עונשין מה"ד כלל והכא גם העונש מן הדין הוא דאי לאו ק"ו הוה מקשינן הכאה לקללה וצ"ל דבריתא ס"ל כמ"ד במכות פ' אלו הן הלוקין עונשין מה"ד וא"ש והשתא אנן דקי"ל אין עונשין מה"ד לא קי"ל לחייבו במסרבין ודוק. ובזה מיושב מה שקשה לכאורה בהגמ' דהנה תחלת האיבעי נ"ל שהיתה דוקא בשהאב עשה תשובה וניחא לי' להלקותו להפטר מעונש שמים ואפשר דדומה לרפואת הגוף דאמרי' לעיל מיניה שמותר להקיז לו דם משום שנאמר ואהבת לרעך כמוך והאי ניחא לי' וה"ה הכא ואפשר שזהו מדוקדק בלשון הש"ס בן מהו שיעשה שליח לאביו ולא קאמר שליח ב"ד ולפי הנ"ל א"ש שליח לאביו שהאב עשאו ג"כ שליח להלקותו ורוצה הוא בכך וא"כ מאי מקשה הש"ס ממסרבין בו לצאת שא"ה שאין האב רוצה בכך והא"ש דהבריתא עכס"ל דאינו חייב לכבדו באינו עושה מעשה עמך דאל"ה קשה ק' תו' הנ"ל נימא דיו וכיון שכן ע"כ אין לחלק בין שאינו רוצה בכך או רוצה בכך וא"ש ודוק: