חידושי חתם סופר על פסחים ה.

איתקש השבתת שאור לאכילת חמץ. יל"ד לפמ"ש הר"ן במתני' דטעם ההשבתה היא משום שהוא בכרת ולא בדילי לכן החמירה תורה שיעבור בב"י ע"ש ומ"ש לעיל א"כ אכתי נימא דנהי דלאו דאכילת חמץ איתקש לאכילת מצה שיהי' בלאו האוכלו מ"מ כרת שלו איתקש להשבתת שאור מה התם ימים ולא לילות אף ה"נ ימים ולא לילות ואין לומר דמסתברא שיהי' כרת ולאו שוין ז"א אדרבא הסברא נותנת שלא יהיה בכרת כ"א ביום כיון דהשבתה וכרת תלי' זב"ז כמ"ש הר"ן ובהשבתה כתי' להדי' ימים ולא לילות מנ"ל למפיק קרא ממשמעותי' וי"ל דהא כתי' ונכרתה הנפש ההיא מיום הראשון עד יום השביעי משמעותא משמע עם הלילות כמ"ש לקמן בשם הרא"ם ז"ל וא"כ נהי דלילה הראשונה לא נפקא מהך קרא דמיום הראשון כתי' משמע משם ואילך מ"מ א"א להקישו להשבתת שאור שיהיה ז' ימים בלא לילות דע"כ כל הששה ימים עם לילותיהם קאמר א"כ ממילא אמרי' כיון דגלה לן קרא בלאווי דחמץ שיהי' מתחיל מזמן אכילת מצה ה"ה לכרת דחמץ שמתחיל אז והה"נ דהו"מ למילף בפשיטות כוון דאיתקש השבתה לאכילה וכרת דאכילה הוא ע"כ גם בלילה לכה"פ מיום הראשון עד יום השביעי וע"כ ימים דהשבתה לא למעוטי לילות אתי' אלא ז' ימים שלמים עם לילותיהן קאמר ולילה הראשונה בכלל ותו לא מידי. והנה במכילתא איתא בקרא דבערב תאכלו מצות עד יום עשרים ואחד לחדש בערב דסד"א שבעת ימים תאכל מצות ולא לילות קמ"ל עד יום כ"א לחדש היינו עם לילותיהן ומסיק בהרא"ם פ' בא דהכוונה אאיסורא דחמץ שיהי' שוה ביום ולילה דאלו מקרא דמיום הראשון עד יום השביעי לא הוה ידעי' לילה הראשונה קמ"ל הכא ולפי הנ"ל לא איצטריך דמהשבתת שאור נפקא דז' ימים עם ז' לילותיהן קאמר עכנ"ל כמ"ש החזקוני דאמצות אכילת מצה קאי שיהיה ביום ובלילה עד כ"א לחדש בערב דנהי דקי"ל דששה ימים רשות חוץ מלילה ראשונה מ"מ נהי שאינו נענש אם לא אכלו מ"מ יש לו שכר אם אכל מצה ביום ולילה ע"ש בחזקוני ולולי זה לא ידעתי לפרש הנך קראי:

ראשון דמעיקרא משמע. מדלא קאמר נמי מצינו מעיקרא שנק' ראשון מזה הוכיח רש"י דבלא רומי' כלל משמעותא דקרא כך הוא משא"כ תנא דבר"י דאמר מצינו י"ד שנקרא ראשון מ"מ ט"ו נמי נקרא ואכתי מנ"ל דראשון דהכא י"ד אע"ג ע"י רומי' דקרא מוקמי' לי' אי"ד והא דלא מפיק מרומי' דקרא לחוד משום דלי"ל הך הקישא דשאור לאכילת חמץ וא"כ הומ"ל דביום הראשון אתא לרבות לילה ופי' בכניסת יום כלעיל אלא כיון שזהו דוחק מביום נרבה לילה לכן כשמצינו בשום מקום שי"ד נקרא ראשון אמרי' שזהו י"ד ולא נדחוק בכנ"ל וק"ל ופשוט:

חש"מ מראשון וח' נפקא. וכן גבי לולב מדכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון ושמחתם לפני ה' אלקיכם ז' ימים משמע דווקא לכם במדינה יום א' ותו לא ולפני ה' אלקיכם במקדש ז' ימים ומשני ויו מוסיף וה"ה בלולב כמ"ש במהרש"א אלא שקיצר במקום שהי' לו להאריך וק"ל:

בשכר ג' ראשון כו'. הק' בתו' איפוך אנא ולפמ"ש מהרש"א דרש"י בחומש ס"ל דרבא אתא לפרש דברי רנב"י ע"ש י"ל דהוק' לו ק' תו' הלז לכן מייתי מלא תשחט מאי תאמר כל חד כי שחיט מ"מ מוכח דראשון מעיקרא משמע דאלת"ה אלא בט"ו וקרו לי' ראשון שבזכות זה יזכו לראשון א"כ העושים פסח המבערים חמצם קודם יום ט"ו ע"כ כדי שלא ישחטו על החמץ לא יזכו לזכות הראשון דדוקא המשביתים חמץ ביום שנקרא ראשון זכו לראשון לא זולת וזה א"א שעושי הפסח יפסידו אע"כ ראשון מעיקרא משמע וכן הוא דעת הרמב"ם פ"א מה' חמץ דמייתי מלא תשחט וגם מראשון כפרש"י בחומש:

זכו לג' ראשון. עי' מהרש"א ח"א ולולי דבריו הייתי אומר בזכות מקרא קודש שהוא לקדש י"ט בכסות נקי' יזכו לבנין בהמ"ק שכן השוו חז"ל המבזה מועדות עם המחלל את הקדשים וגם הוא כתי' בפסח דקי"ל שעתידי' לגאול בו וחנוכת בהמ"ק העתיד בו יהי' כמשמע ביחזקאל וזהו הרמז ביום הראשון מקרא קודש ביום הזה יזכו להראשון שהוא קריאת הקדש מרום מראשון מקדשנו. ובסוכות הוא מפלת האומות כידוע אשר לא יבואו לחוג את חג הסוכות ועי' בזוהר על פסוק עשו הלך לדרכו ויעקב נסע סוכתה ע"כ אמר בו ביום הראשון שבתון פי' בזכות היום יושבת הראשון הידוע שהוא הראשון אדמוני שבת נונש שבתה מדהבה ולקיחת פרי עץ הדר כינוי לצדיק גמור כידוע שהוא שמו של משיח אשר יקראו לו ה' צדקנו ואולי בשידוע כי כשנהי' באגודה א' מגיני' אלו על אלו וכל נפש ישראל א' היא וכלם נקראי' בשמו של משיח וזהו הנה הנם שהוא הם והם הוא וזהו ע"י האגודה מד' מינים שמרמזים על צדיקים רשעים בינונים ומשיח על גביהם:

רבא אמר מהכא כו'. הק' בתו' הא תמיד נשחט תחלה בחצות עי' לקמן ס"ג א' מבואר דר"י ס"ל דגם תמיד של ע"פ אינו נשחט על החמץ וא"כ לק"מ ומיושב נמי ק' תו' שהק' בד"ה זמן שחיטה כו' אע"ג דאמת הוא כו' והא"ש דמ"מ בשעת הקרבת התמיד אינו ראוי' שיהי' חמץ לשום א' מישראל שיש לו חלק בתמיד ואע"ג דת"ק פליג התם אר"י מ"מ איכא למימר דרבא קאי הכא אר"י דמק' הש"ס מני' בתחלת הסוגי' תנן התם כו' ואפשר ר"מ נמי בהא כר"י ס"ל והארכתי עוד בזה אלה ששמעתי שכבר כתוב מזה בספר גבול אשר ע"כ הקצרתי:

זמן שחיטה קאמר. כ' תוס' סברא הוא שבזמן שחיטה הזהיר על השבשתה עכ"ל ויש לעי' לר"ש דאי"ל לקמן כ"ח ע"ב דחמץ משש שעות ולמעלה מותר עד הלילה דכתי' לא תאכל עליו חמץ ז' ימים תאכל עליו מצות בשעה שישנו בקום אכול מצה ישנו בב"ת חמץ ולא קודם א"כ איפוך אנא מדחזינן דלא נאסור אכילת חמץ עד הלילה מסתמא מצות השבתה בלילה היא ואפי' למאי דס"ל לרוב הפוסקים חוץ מהרז"ה ז"ל דלר"ש איכא מיהת איסור עשה באכילת חמץ מש"ש ולמעלה היינו עשה דהשבתה לבתר דקי"ל דהשבתה בי"ד אבל היא גופא קשי' מנ"ל דבי"ד קאמר דלמא בכניסת ליל ט"ו ואי משום דחזינן איסור שחיטה על החמץ לעושי פסח אדרבא נימא איפכא מדאקשה רחמנא לאכילת מצה ש"מ דמי שאינו עושה פסח מותר באכילת חמץ וה"ה שאינו מצווה על ההשבתה ועכצ"ל דרבא ס"ל כר"י שם דפליג אר"ש וס"ל דחמץ משש ולמעלה אסור בלא תאכל עליו חמץ והא דלא יליף השבתה מחצות מדגלי רחמנא איסור אכילה מחצות י"ל דקרא דל"ת עליו חמץ גופי' אינו מבואר אהי קאי דנהי דלא יליף ר"י הקישא ממצה כר"ש מ"מ אינו מבואר אי עליו אשחיטת פסח קאי או עליו אאכילת פסח קאי לכן ילפי' השבתה מלא תשחט ואח"כ נדע נמי זמן איסור אכילה וכ"כ פ"י תחלת הסוגי' דר"י גופי' יליף אכילת חמץ משש מהשבתה. ובזה א"ש מ"ש ה"ה פ"א מה' חו"מ ה"ח דהרמב"ם פסק כר"י לאסור חמץ בלאו משש ולמעלה וכ' ה"ה דנפ"ל מרבא דשמעתין ותמה עליו הלח"מ מה ענין זה לכאן דהכא בשבתה איירי והרמב"ם מיירי מלאו דאכילה ולפי הנ"ל א"ש ודוק היטב:

תנ"ה אך ביום הראשון וכו'. יל"ד דהל"ל כתנאי דהא כאביי נמי תני' דר' יוסי כוותי' ס"ל וי"ל לפמ"ש מהרש"א ע"פ רש"י בחומש דרבא מפרש לדרנב"י דתרוי' צריכי א"כ י"ל דלאו דוקא דלרנב"י צריכים לא תשחט אלא הה"נ לר' ישמעאל דאמר מצינו י"ד שנקרא ראשון ואולי לי"ל רמז דאך חץ באח"ס בט"ע אלא אך ממעט מקצת היום ולא ידענא כמה ואתא לא תשחט וגלי לן מחצות ואילך ומ"מ בין למר ובין למר היינו תנא דר"י ורנב"י לתרוי' צריכי נמי לא תשחט ואתרוי' קאי רבא וע"ז אמר תנ"ה דלא סגי בשינוי' דראשון לחוד שהרי ר' ישמעאל עצמו דמפיק לי' לעיל מראשון שנקרא י"ד איהו מפיק לי' הכא מלא תשחט אע"כ דתרוי' צריכי ומיושב נמי ק' תו' והא"ש מאי דמייתי הרי"ף מרומיא דקרא כאביי וכר' יוסי דבריתא ושביק לדרבא דהלכתא כוותי' ותני' נמי כוותי' והא"ש דכללא הוא דהלכה כר' יוסי שנימוקו עמו ע"כ יש לנו לומר דרבא לא פליג עליו אלא דמפרש דברי תנא דר"י דלעיל ואהא מייתי נמי התנ"ה אבל לא דהלכתא הכי הוא. אמנם בתוס' לעיל ד"ה ואימא כו' משמע דגרסי' ריה"ג וכן נראה שהוא בעל מחלוקתו של ר"ע ואכתוב עוד מזה לקמן אי"ה ומש"ה נראה דפסק הרמב"ם ורש"י בחומש כרבא דס"ל דאין זה סתם ר"י דנימוקו עמו אך בכל הספרים שלפנינו הגי' סתם ר' יוסי. אמנם לולי דברי הנ"ל הי' נ"ל לתת טעם אחר דצריכי תרוי' קראי דאקרא ראשון מעיקרא משמע קשה ק' התו' דלמא ההיא איבעי' להך דרשא דזכו לחד מג' ראשון ע"י השבתת שאור ואדרשא דלא תשחט קשה ק' תוס' דזמן שחיטת פסח אחר התמיד ועוד דהא האמת הוא כל חד כי שחיט אך מתרוי' בהדדי מוכח שפיר בשנניח דאי בזכות ראשון זכו לראשון ע"כ יעשה המצוה ההיא ביום שנקרא ראשון כדי שיזכו ע"י לראשון וא"כ אי נניח שע"י השבתת שאור יזכו לראשון ולעולם ט"ו קרי ליל ראשון א"כ ע"כ יעשוהו ביומו המסוגל לכך ואם יקדמוהו ליום י"ד לא יזכו לכך כמי שנוטל לולב בערב סוכות וא"כ יש לתמוה איך צותה תורה לא תשחט על חמץ וגו' וע"כ כל חד כי שחט ישבית חמצו ולא נשאר מצות אך ביום הראשון אלא למי שאינו עושה פסח ואיך יצוייר שעושי הפסח לא יזכו לראשון ומיגרע גרעי ממי שאינו עושהו אע"כ דהך ראשון לא אתא לזכות ראשון אלא מעיקרא משמע כנלע"ד נכון. אלא דלפ"ז לא שייך זה אלא לרנב"י ולא לתנא דבר"י דלדידי' ליכא למטעי כלל דלמא חד מהנך מעיקרא קאמר דהא איהו לא אמר אלא מצינו י"ד שנקרא ראשון וזה לא שייך אלא בע"פ שהוא ראשון שבו מתחילין מצות היום בעשיית פסח והוא ראשון למנין אבל ע"ס אין שום סברא שיקרא ראשון דאין לו שיווי עם שאר הימים כלל וא"כ לא שייך למ"ש לעיל דרבא קאי אתנא דבר"י אלא דמ"מ קשה עליו מיום הראשון מקרא קדש דכתי' גבי פסח דלמא י"ד קאמר והא"ש מה שהק' מהרש"א דלא מייתי מסוכות והא"ש דק' זו לא שייך לתנא דבר"י:

רע"א אינו צריך. הק' בפי' לשי' רשיז"ל דלאחר זמן אי' לכ"ע השבתתו בכ"ד וא"כ אי ביום הראשון בי"ט קאמר הוה אחר זמן איסורו והשבתתו בכ"ד והנה לדידי' קשי' לי עוד למאי דמפרש רש"י בשמעתין דיש לפרש אך ביום הראשון בכניסת יום הראשון שהוא סמוך לכניסת הלילה א"כ מאי מוכיח ר"ע דלמא בכניסת יום קאמר דאז מותר להבעיר עדיין וי"ל דמ"מ לא צריך אך ביום הראשון דאי לא הוה כתי' אלא תשביתו שאור מבתיכם נדע דבכניסת יום קאמר מאי תאמר ה"א שבעת ימים ולא לילות כדלעיל ז"א דא"כ יהי' זמן השבתה קודם עמוד השחר של יום ט"ו והוא י"ט וא"א לבערו בשריפה והשבתה דקודם זמן איסורו שריפה היא ולפי אותה הה"א הי' קודם עמוה"ש קודם זמן אי' וא"א לשרפו מפני שהוא יו"ט וע"כ נדע דז' ימים שלמים עם לילותיהן קאמר וקודם זמן איסורו דבשריפה הוא סמוך לכניסת י"ט וא"כ אך ביום הראשון למ"ל אע"כ למעוטי כניסת יום אלא בעצומו של יום וכמ"ש מהרש"א לקמן בר' יוסי הגלילי ומיושב הכל ודוק ועי' עוד מ"ש בזה בסמוך כי מישך שייכי אהדדי:

שהיא אב מלאכה. דקדק לומר עי' בתוס' לפרב"א אמנם לולי דבריו הייתי אומר ביישוב ק' פ"י דלמא רחמנא ציוה כן להשביתו בי"ט ומי יאמר לו מה יעשה ולפע"ד עי' לקמן קי"ז ע"ב תוד"ה למען כו' שכ' שלכן אומרים זכר ליציאת מצרים בקדוש כי ל"ט אבות הם נגד אותן מלאכות שנשתעבדו בפרך במצרים כי פרך בא"ת ב"ש גימט' ל"ט ע"ש בתו' וא"כ לפ"ז לא יתכן לומר שבשעת השבתת חמץ יעשה בו מלאכה בי"ט הפך ממה שרומז עליו וא"ש ולכן דקדק לומר מל"ט מלאכות שהם נגד עבודת מצרים המרומז בפר"ך משא"כ אי לא הי' אב מלאכה אלא ללאו יוצאת הי' ק' קו' פ"י הנ"ל וק"ל:

אב מלאכה. כ' תוס' כיון שבתחלת ביעורו אסור להנות ממנו אסור להבעיר כמו נו"נ שאין קריבי' בי"ט כו' וצ"ע לפ"ז מנ"ל לרבא דלי"ל לר"ע מתוך הא אפי' למאן דאי' ליה מתוך אסור להקריב נו"נ בי"ט והה"נ הכא ועכצ"ל דמ"ש תו' כיון שבתחלת ביעורו כו' היינו למאי דמסיק דלי"ל לר"ע מתוך ואסור להבעיר אלא לצורך וע"ז כתבו דלמא מקרי הבערה לצורך אא"כ יש בו צורך בתחלת הבערה אמנם למאי דקי"ל מתוך שהותרה וכו' בודאי דשרי' הבערה כה"ג דתחלת בעורו נמי מקרי צורך היום קצת כיון שיהי' בו צורך בסוף ולא דמי לנו"נ דלא אמרינן בהו מתוך מטעמי' שכ' תוס' לקמן מ"ו א' ד"ה לא כו' ע"ש ובשבת פ' במה מדליקין ובביצה גבי בהמה שמתה ע"ש ובזה נסתלק' קו' המג"א סי' תק"ז אמאי דפסקי' שם עצים שנשרו מן הדקל בי"ט מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיק' משום דמקלי קלי איסורא ומסיק שם שאסור ליהנות מהן עד אחר שנשרפו והק' ע"ז מתוס' דשמעתין דכיון שאסור ליהנות מהם בתחלת בעורם איך מסיק' בי"ט ולפי הנ"ל א"ש דלמאי דס"ל דאמרינן מתוך בהבערה שפיר מסיק' אעפ"י שאינו נהנה מהם בשעת תחלת ההסק והוא ברור כשמש בצהרי' לפע"ד ודוק ועמ"ש בזה בחי' למס' ביצה ד' ע"ב:

ר' יוסי אומר אינו צריך. עי' במהרש"א וכוונת ק' היא כך דבלא אך נדע די"ד קאמר קרא דכיון דאי"ל הקישא א"כ כבר ידעי' דשבעת ימים עם לילותיהן קאמר א"כ ע"כ ביום הראשון בעצומו של יום קאמר דלכניסת היום לא צריך קרא דמשבעת ימים נפקא דעם לילותיהן קאמר ואין לומר דה"א דיבער אחר כניסת הלילה זה א"א דא"כ כבר השהה וכבר עבר וכמ"ש רש"י לעיל ברומי' דאביי ובאמת המעי' יראה דרש"י סתר א"ע בזה ממה שכ' לעיל ברומי' דאביי ולפע"ד ליישב על נכון בעזה"י דהנה כבר כתבתי לעיל דהא דפשיטא לרש"י דצריך לבער קודם זמן אי' דאל"כ הרי השהה והרי עבר הוא עפ"י שיטתו וכמ"ש מהרש"א בתוד"ה וכתי' אך כו' ולפע"ד יצא לרשיז"ל שיטה זו עפ"י מ"ש שם לעיל מזה הסוגי' גבי המשכיר בית בי"ד דבטול בלב מתשביתו נפקא לן מדלא כתי' תבערו ולא כהתוס' שם ד"ה מדאורי' כו' וא"כ כיון דהבערה ובטול מחד תיבה נפ"ל היינו תשביתו מרמז על שתיהן א"כ כי היכי דתשביתו שהוא ע"כ קודם זמן אי' דאח"כ אינו ברשותו לבטלו ה"נ השבתה שהיא הבערה היא ג"כ קודם זמן אי' עמש"ל על דבור תוס' הנ"ל דלק"מ ק' ארש"י ותבין דברי אלו ביותר ומזה הטעם כתבתי לעיל ריש הסוגי' דלרש"י יתפרש אך ביום הראשון אחציו ראשון של יום אז ישבתנו או בבטול או בהבערה. אמנם כ"ז למאי דקי"ל חמץ אסור בהנאה א"כ ע"כ אין מבטלי' אחר זמן אי' שאינו ברשותו של אדם וה"ה להבערה ששתי השבתות בחדא מתתא מחתינהו קרא משא"כ הכא דלריה"ג קיימי' כמ"ש תוס' לעיל ד"ה ואימא כו' וכבר כתבתי שכן הוא נכון עפ"י סדר תנאים שהוא מחלוקתו של ר"ע א"כ הא הוא ס"ל לקמן כ"ח ב' תמה על עצמך איך חמץ אסב"ה כל ז' א"כ לדידי' שפיר הי' אפשר לומר דגם הביטול יהי' אחר זמן אי' כיון שישנו ברשותו וה"ה להבערה שיהי' אח"ז איסורו ונהי דמהקישא הוה ידעי' דימים אפי' לילות מ"מ ה"א דיבערנו אחר כניסת הלילה וזמן ביעורו אחר זמן אי' כשי' התוס' דלריה"ג לית לן הוכחה היפך זה ולכן הוה אצטריך ביום שבכניסת היום קודם זמן אי' יבערנו ולא הוה ידעי' שום איסור בי"ד לכן אצטריך אך חלק ודוק. ועי' בסמוך אי"ה: