חידושי חתם סופר על נדה עא.

אר"י לפיכך אינו מטמא באוהל מסקינן דבדם תבוסה פליגי והא לפיר"ת ניחא דס"ל לר' יוסי כיון דביושבת על המשבר בודאי לא יצא כלו אחר מיתה אם כן הא תו ליכא חששא דאורייתא ותו ליכא אלא ספיקא דרבנן ולקולא אזלינן דילמא יצא (כולו) [רובו] מחיים ור"י לטעמיה דס"ל אפי' אם רק טפה א' מעורבת נמי חיישינן ולשאר פירושים קשה קצת איך פליגי בדם תבוסה וק"ל:

פירש ר"א בר יהודה הרוג שיצא ממנו דם וכו' י"ל דס"ל דהו"ל ס"ס ולא הוה שם אונס חד כיון דכ"א הוא מענין אחר דאם יצא כלו מחיים אינו מטמא אפי' במגע ומשא. ואלו יצא רובו מחיים מטמא עכ"פ במשא משום מיעוט המעורב. דלענין טומאת משא לא מהני ביטול דטומאה כמאן דאיתא דמיא כדאיתא במסכת בכורות פ' הלוקח. והביאו תוספות לעיל כ"ז ע"ב ד"ה משום כו'. ומשו"ה ס"ל לראבר"י דטהור מן התורה. ורבנן דפליגי ס"ל כל שאתה יכול לרבות ספיקות וספיקי ספיקות הכל טמא כמבואר פרק ו' דטהרות משנה ד' ע"ש:

רבי יהודא לטעמיה דאמר אין דם מבטל דם דברי תוס' בכאן קשים להולמם בלי הגהה דאדרבא ביבמות מוכח להיפוך לפי תי' של רב שישא בריה דרב אידי דאפי' באיסור דרבנן נמי מין במינו לא בטיל. אבל יש מקום לדבריהם בחולין צ"ט ע"ב ד"ה שאני כו' ע"ש ובחידושינו: