חידושי חתם סופר על נדה מא.

וקסבר ולדות קדשים בהויתן הם קדושים רש"י מחקו ותוס' נדחקו בזה. ולפע"ד ליישב דודאי ליכא למימר דליכא למילף מבכור אלא בהמת חולין דאוליד דרך דופן ואקדשה אבל בהמת קדשים לא אתיא פסולא כלל מבכור. דא"כ איך אפשר למילף פסולא דידהו ממיעוטא דזאת חדא דאיצטריך לכמה מילי ולא מייתרא ועוד דזאת לא קאי אלא אפסולין שכבר נודע פסולן ממקום אחר וקמ"ל זאת שאם עלו ירדו אבל למילף עיקר פסולא מזאת זה א"א וע"כ צ"ל דכ"ז נילף מבכור כי היכי דאין קדושת בכור חל על יוצא דופן ה"ה בקדשים אין קדושה חל עליו בין על חולין בין ולד קדשים אלא דהש"ס אמר דבהך גוונא חולין ואקדשה כיון דאין קדושה חל עליו הדר הו"ל חולין בעזרה ולא הוי צריך למתנייה בהדי רובע ונרבע ממיעוטא דזאת וע"כ קאי אאידך גונא אקדשה ואוליד דרך דופן דההיא אשתייר בקדושתה מאמה והו"א אם עלתה לא תרד קמ"ל דשקולים הם עם רובע ונרבע ואימעט מזאת. כצ"ל בפי' השקלא וטריא וא"כ תינח אי בהויתן הן קדושים והוי דומיא דבכור א"כ שפיר אמעטו תרווייהו מגז"ש דבכור אבל אי במעי אמן הם קדושים קדושת הגוף איך נילף מבכור דילמא שאני בכור שעדיין לא קדוש דין הוא שלא תהיה קדושה חלה עליו עתה משא"כ ולד קדשים דכבר חלה עליו קדושת הגוף במעי אמו מנ"ל דפקע מיניה אע"כ ס"ל בהויתן הם קדושים וק"ל:

ה"נ מסתברא כו' פירש"י דאתנן נמי שייך בולדות קדשים קלים והקשה מהרש"א בקדשי קדשים נמי משכחת ליה ובספר סדרי טהרה תמה דלא משכחת ק"ק נקבה אלא בחטאת וולד חטאת למיתה אזלא ע"ש והוא באמת תימא רבה ואולי ס"ל למהרש"א דמ"מ משום חטאות המתות אם עלתה לא תרד כיון דכשרה בשארי קדשים ומשום אתנן תרד. וליישב קו' מהרש"א י"ל דאין אתנן חל על הולד אי אין שום אחיזה באם וגרע מדבר שלא בא לעולם כיון שאין שום אחיזה בהאם אבל כשהאם קדשים קלים ממון בעלים נהי דאין אתנן חל עליו משום דהו"ל דבר הנדור מ"מ מהני למהוי הולד אתנן ועי' פסחים צ' ע"א:

בשלמא רישא ר"ש לטעמיה פירש"י דאמר במתניתין יושבים עליו ימי טומאה בלידה יבשתא וימי טהורה כו' הא דלא מייתי מימי טהרה לבד נ"ל משום דלא מכרעא דאיכא למימר לעולם לא הוה ולד מעליא ואפ"ה נותנים לה (לו) ימי טוהר דס"ל ב' מעיינות הם וכקו' תוס' לעיל ל"ו ריש ע"ב אבל מימי טומאה מייתי שפיר. אלא דמימי טומאה הוה מצי לאתויי בפשיטות מדיהיב לה שבועים לנקיבה ש"מ ולד מעליא היא. ואולי לרווחא דמילתא כ"כ דבלא"ה ע"כ צ"ל דר"ש לטעמיה דס"ל ר"פ המפלת אפשר לפה"ק בלא דם ומטמא בלידה יבשתה דאל"ה דלא מטמא אלא מחמת דם וגזה"כ דהאי דם מטמא שבועיים בנקבה א"כ א"נ יוצא דופן הוא כילוד מ"מ אין לה ימי טומאה דהא לא יצא דם דרך רחם אלא דר"ש לטעמיה דמטמא בעלמא נמי בלידה יבשתא:

אמר רבינא כגון שיצא ולד דרך דופן ודם דרך רחם. לשיטת הרמב"ם דס"ל דאפי' יולדת בשופי אם יום הלידה הוא יום השלישי טהורה דלידה היינו קישוי וכבר הזכרתי בפירקין דלעיל. י"ל דרבינא נתכוון לומר דרישא קמ"ל דאפי' קישוי נמי מטמאי רבנן אע"ג די"ל כקו' תוס' ד"ה ורבנן לטעמיה וסיפא קמ"ל אפי' שופי נמי מטהר ר"ש דלידה גמורה היא דיום הלידה מטהר. ואפ"ה הקשה רב יוסף היינו רישא דפשיטא דלידה היינו קישוי: