חידושי חתם סופר על נדה לב:

לנקבה כ"ש נקבה כ' תוספות דר"י בנו של ריב"ב מפיק מעיינות הזב מקרא אחריני. והיינו מהיקישא דכל צרוע וכל זב ומייתי ליה רמב"ם פרק א' מהל' משכב ומושב ובספר סדרי טהרה לקמן ל"ה ע"א בתוס' ד"ה אף מייתי ליה ומיישב דבריו בטוב:

למעוטי אשה מלובן מה שהקשה ריב"ן מדמי' דמיה נ"ל דסד"א ליתן האמור של זה בזה ושל זב"ז גלי רחמנא (דאדם) [דאודם] מטמא מה לי אשה מה לי איש אלא דשכיחי באשה טפי לכן כתוב באשה וכן בהיפוך בלובן ולא שייך הכא שום פירכא וא"ש נמי דמי' להורות דד' מיני דמים יש בדין אודם בין באיש בין באשה ולובן כדיני' בין באשה בין באיש וע' מ"ש תוס' כה"ג בחולין כ"ג ע"ב בד"ה ותהא פרה כו':

צריכי מ"ש תוס' הא הקישן רחמנא פי' ואין משיבין על ההיקש י"ל מ"מ הו"א נהי דאשה מטמאה באונס היינו מגדלותה ואילך אבל בקטנותה דאתיא בהיקישא מזכר תהיה כזכר שלא לטמא באונס. וכן בהיפוך אי הוה ילפינן זכר קטן מאשה הו"א בקטנותו יהיה כאשה מטמא בימי' ולא בראיות קמ"ל וכל זה נכלל בצריכותא דעביד הש"ס וק"ל:

תחתונו של בועל נדה כעליונו של זב ברמב"ם משמע להדיא דתחתונו של בועל נדה הוא דאורייתא אמנם גבי עליונו של זב ס"ל שהוא רק דרבנן בעלמא מדאמרינן לעיל ד' ע"ב דמדף הוא דרבנן וכ' כ"מ דס"ל דבשמעתין דמייתי קרא הוא רק אסמכתא בעלמא. וצ"ע א"כ איך תלה תניא בדלא תניא דתחתונו של בועל נדה כעליונו של זב ותחתונו של בועל נדה דאורייתא הוא ועליונו של זב דרבנן בעלמא הוא ע"כ נ"ל דס"ל לרמב"ם דודאי משנתינו ס"ל דגם עליונו של זב דאורייתא מוהנשא נישא כתיב אמנם שמעתין דלעיל ד' ע"ב הנ"ל ס"ל כהמסורת שכ' תוספות דוהנושא מלא כתיב דקיי"ל כמ"ש בכל ס"ת שלנו ואין לנו שום דרש על עליונו של זב והוה רק מדבריהם. ובזה ניחא מ"ש בספר שב יעקב דאע"ג דאין אנו מחזירים ס"ת משום חסירות ויתירות כיון שאין אנו בקיאים בהו מ"מ חסירות ויתירות שנדרשו בהש"ס מחזירים ס"ת. והקשה בסדרי טהרה א"כ כל ס"ת שלנו פסולות שכ' והנושא מלא עפ"י המסורת והש"ס דרש מחסר עליונו של זב. ולפי הנ"ל א"ש שאני הכא דבש"ס גופי' איכא פלוגתא וסתמא דתלמודא דלעיל ד' ע"ב ס"ל כמסורה הנ"ל וע' מ"ש עוד לפנינו ישוב והכרח להנ"ל: