חידושי חתם סופר על נדרים צ.

מפר מחשבות ערומים. אין פסוק זה מיוחד לדרשא זו ולא אתיא להכי כלל אלא מדמצינו לשון הפרה גבי מחשבה ש"מ והפר דפ' נדרים נמי קאי אפי' אמחשבה. ונראה דה"מ לאתויי מדר"ע (פט ע"א) מאשר אסרה על נפשה. אלא דהו"מ למימר דלמא קרא מיירי בלאחר שלשים יום דתליא בזמן אבל לא בלאחר שאתגרש ע"כ מייתי מ ושוב כיון דידעינן דאפי' מחשבה מפר ממילא מוקמינן קרא אשר אסרה אפי' בלאחר שאתגרש וק"ל:

אבל בשאלה וכו' דכתיב לא יחל דברו משמע בר"ן דלא יחל משמע שמחלל דבר שכבר חל והוה לא יחל כמו תשרש עקירת השרש וכמו ודשנו את המזבח סילוק הדשן וכן לא יחל סילוק חלות הנדר. ואמנם רבינא משמיה דרב פפי בסמוך דריש לא יחל דברו אפילו דבור בעלמא קודם שחל נמי לא יחל. וכתב בתשובה המיוחסת בסי' רע"א דרבינא ע"כ ס"ל שאין שום סברא לחלק בין תחלה בזמן דממילא קאתי או במעשה אם. דאלת"ה מנ"ל דלא יחל דברו קאי בתחלה במעשה דלמא תחלה בזמן. וכתב שם דפליג אאביי לעיל (פט ע"א) דאמר מתניתין תלי' נפשה ביומי וכו' ס"ל לאביי לר' ישמעאל דאזיל בתר חלות הנדר מ"מ יומי דממילא אתי הוה כמו חל הנדר ופליגי אביי לעיל ורבינא בשמעתין בהא ע"ש וע' פי' רש"י לעיל פט ע"א ד"ה אפי' תימא וכו' יש לדחות משמעות זה:

אין חכם מתיר כלום עד שיפר. עיין בר"ן בפסק הלכה שהאריך ועיין לח"מ פי"ב הלכה יב וש"ך סי' רל"ד ס"ק מ"ג שהקשו מזה אהרמב"ם שכתב היין שאני טועם. אם אכנס לבית של פלוני ובטור כתב ככר זה עלי אם אכנס לבית פלוני. וקשה דוקא לבית אביה שקשה לה לקיימו אבל לבית פלוני מאי איכפת. ונדחקו בזה ולק"מ דהא לעיל (עט ע"ב) כי פריך לא לרחוץ ולא תתקשט כתב הר"ן מקונם עיני בשינה היום וכו' מבואר מדבריו דאי הוה אסורה בפירות מיד מחששא דבתנאי לא מזדהר לא הוה פריך מידי דהש"ס אזלה לרבנן דבעל מפיר בלי חלות רק שיהיה קצת הכרח וזה מיקרי הכרח. ועיין פלוגתת הר"ן והשואל בזה בתשובת הר"ן סי' נא מ"מ לרבנן דר"נ משמע בודאי דהכי הוא מש"ה הקשה הר"ן הא אסורה בפירות מיד וחי' כיון דאמרה אם לא ארחץ ולא אמרה היום לא תתסר בפירות עד שתרחץ. ואמנם הר"ן פ"ג דשבועות והעתיק לשונו בעצמו בתשובתו הנ"ל בסופה דבככר וכל דבר שאין לו משך זמן אפי' אמרה אם ולא אמרה מהיום מ"מ נאסרה מיד וכבר כתבתי מזה לעיל (עז ע"א) בחידושינו ע"ש וא"כ ממילא דמיפר מיד כיון שנאסרה מיד והטור מיירי מככר והרמב"ם בה' יי"נ פי' מיין ידוע המונח עתה לפניה וכדומה ואסורה ליהנות מיד דלמא תכנס לבית פלוני וא"ש. ובלאה"נ י"ל דאין הכרח לתירוץ הר"ן הנ"ל די"ל הא דפריך בפשיטות לא לרחוץ ולא תיאסר היינו לר"נ דלא חשש בתנאי לא מזדהר ושוב פריך ועוד מ"ט דר' יוסי פי' לר' יהודה דבתנאי לא מזדהר ואסורה מיד מ"ט דר' יוסי ודלא כהר"ן וא"ש הרמב"ם. ועיין שם בתשובת הר"ן סי' נא ומייתי ליה ב"י סימן רכ"ח דאי ספיקא דאורייתא מן התורה לחומרא א"כ כשמסופקים ואזלינן להחמיר ה"ל כאילו חל ומתירים לו וצ"ע הא ספיקא דאורייתא לא היה אלא מספיקא ולא כודאי וא"כ איך נבוא להקל. ואי נימא דהשתא דמחמרינן ממילא דעת הנודר על כך וה"ל ודאי א"כ אי ספיקא דאורייתא להחמיר מדרבנן נמי נימא דעתו לכך מעיקרא וסברא זו כבר כתבתי לעיל בסוגיא דחליפין וגדולין ע"ש וצ"ע: