חידושי חתם סופר על נדרים פט.

אמר ר' ישמעאל הרי הוא אומר ונדר וכו' לולי דמסתפינא הוה אמינא דר' ישמעאל בלי שום קרא נמי מסברא אזלינן בחר חלות הנדר דאז איכא קפידא לבעל וע"ד נודרת אבל באמירה בלי חלות מאי איכפת ליה ומכ"ש לפמ"ש הר"ן לעיל (פד ע"א) דבכל מקום אזלינן בתר חלות הנדר משום לשון ב"א ע"ש וה"נ איכא טעמא משום דע"ד בעלה נודרת. וא"כ אי ליכא שום קרא מסברא היינו אומרים דאזלינן בתר חלות הנדר והא דאמר ר"י לר"ע הרי הוא אומר ונדר אלמנה וכו' הוה ליה לאפוקי מדר"ע דדריש אשר אסרה וכו' לעומת זה א"ל ר"י הרי כתיב ג"כ ונדר משמע דאזלינן בתר נדר. אבל לעולם לא צריך קרא להכי ועיקר קרא לכדפסיק תנא דבי ר' ישמעאל כתובות מט ע"א ומיושב קושית תוס' שם ד"ה ונדר וכו'. ולר"ע נ"ל עיקר קרא לדהכא ודרשא דהתם אינה מוכרחת כל כך. ע"ש תוס' ד"ה ואימא וכו' וברא"ש וכו' שם וק"ל:

תשע נערות. משמע מפי' המשנה להרמב"ם דר' יהודה ס"ל דיתומה קטנה בחיי אב חוזרת לבית אביה ונתרוקן רשות לו. ועיין תוס' חדשים שבגליון משניות ועיין בכ"מ ולח"מ. ולפ"ז ה"ה לענין ממון הוה ברשות אביה דנדרים וממון תרווייהו מבנעוריה בית אביה נפקא כל שבח נעורים לאביה וצ"ע קצת במתני' כתובות (מג ע"ב) מתני' המארס בתו וכו' ובש"ס שם יהיב טעמא דר' יהודא משום שברשותו נכתבים וקשה תיפוק ליה לר' יהודה עדיין היא ברשות האב ועוד מ"ש הראשונה מהשניה. ובירושלמי איתא ר' יוחנן אמר לת"ק ב' הם וכדברי ר' יהודה ג'. נ"ל ה"פ לת"ק שתים בוגרת ויתומה דמה לי יתומה בחיי אב או יתומה שמת אביה הכל שם יתומה וכ"כ הפני משה. אמנם לר' יהודה דמחלק דקטנה חוזרת א"כ יש חילוק בין מת בעלה למת אביה דבמת בעלה יש הפרש בין קידשה בקטנות או בנערות משא"כ יתומה ממש. וא"כ ג' הם. יתומה בחיי אביה ויתומה ממש ובוגרת ומוכח כהרמב"ם. מיהו לא הבנתי לשון פי' הרמב"ם שבפנינו משמע ג' מחלוקת ר"מ ור"י ורבנן: