חידושי חתם סופר על נדרים עג:

ב"ד של אחריהם אמרו וכו'. פי' רש"י שלפנינו משום שמא ימזגו וכו'. וכ"כ הר"ן וז"ל ושמא תשקה נמי איכא למיחש דלאו דוכתא מיחד לה עכ"ל. וזה אינו למסקנת הש"ס דכתובות דלמשנה אחרונה לכ"ע הטעם משום סמפון אבל דוכתא מיחד בודאי משהגיע זמן ע"ש. והנלע"ד דעיקר סברת רבה אליבא דר"א הוא מדכתיב ואם בית אישה נדרה ומכיון דמיחד לה דוכתא שוב מיקרי האי דוכתא בית אישה אע"פ שהוא בית אביה. כמו שמצינו לענין גוי שהפקיד חמצו בבית ישראל ומיחד לו מקום שוב ה"ל כמקבל אחריות חמצו של גוי בביתו של גוי כמבואר בטש"ע א"ח סי' ת"מ ה"נ ע"י יחוד דוכתא מיקרי בית אישה. והכי קאמר רבא מדחזינן דשרי תרומה אפילו דרבנן ש"מ קים להו לרבנן דמיחד דוכתא הראוי לקרות בית אישה וממילא מיפר נדרה. ורבנן דר"א ס"ל כמשנה אחרונה. והשתא אי ס"ד דלרבה גם למשנה אחרונה מיחד דוכתא למזונות ומיקרי בית אישה. ורק משום סמפון לא תאכל בתרומה אפילו נימא בנדרים נמי חיישינן לסמפון מ"מ אי הפר לה ושוב נשאה ולא אשכח בה סמפון והיא גם היא כבר ידעה בנפשה שכל מום אין בה ולא ימצא בה סמפון א"כ הפרתו למפרע הפרה מעליא הוה וממתניתין משמע לרבנן אינו מיפר מעיקר הדין. אע"כ הוכרחנו לומר דלס"ד דרבה טעמא דמשנה אחרונה דלא מיחד לה דוכתא שפיר ולא מיקרי בית אישה נדרה ולא מצי למיפר מדינא. אמנם למסקנא דאביי דלאו בהכי פליגי א"כ נימא כמסקנא דכתובות דלמשנה אחרונה נמי מיחד דוכתא ולא חששו אלא משום סמפון דבדיקות חוץ לא שמיה בדיקה:

כדר"פ משמיה דרבא וכו'. נראה דלר"א מזונות דאורייתא וכיון דמשהגיע זמן מתחיל קצת אישות מהני ע"ד בעלה נדרה אע"ג דמי שזן חברו אין זה מועיל להפר נדרו כמ"ש הר"ן דגז"ה הוא דתליא באישות מ"מ מקצת אישות סגי והיינו זמן חיוב מזונות מטעם אישות. ורבנן ס"ל מזונות לאו דאורייתא ופלוגתא דתנאי היא בכתובות פ' נערה ורמב"ם פסק כמ"ד מזונות דאורייתא ורמב"ן פסק לאו דאורייתא. ועיין רמב"ן פ' משפטים בפסוק שארה כסותה וגו'. וא"נ ס"ל לרבנן דר"א מזונות דאורייתא וכרמב"ם מ"מ י"ל ס"ל כוליה אישות בעינן והיינו נישואין ולא מקצת חיוב אישות ופלוגתא כי הא איתא בדוכתא טובא עיין מ"ש תוס' פ' כסוי הדם גבי דמו אפילו מקצת דמו ע"ש כנלע"ד: