חידושי חתם סופר על נדרים נה.

כפרוץ הדבר הרבו. פי' רש"י דק' היא מהרבו משמע שהרבו על דין תורה. הוה ס"ל לרש"י דלר"מ דגן דכתיב באורייתא נמי כל מינים משמע וחייב בתרומה מן התורה כל מילי דמידגן ומש"ה פריך א"כ מאי הרבו הרי מן התורה חייבים ומשני אביי לאתויי פירות וירק פי' הרבה מרבה פירות וירק ולא אתבואות השדה דוקא קאי ומש"ה לא הדר פריך רב יוסף הא תבואה ה' מינים היא. כדפריך רב יוסף לקמן. משום דהכא לא אתבואה דקרא קאי אלא אהרבו. והוה ס"ד השתא דר"מ ורבנן פליגי מהיפוך להיפוך דלרבנן דגן ה' מינים ותבואה כל מילי ולר"מ דגן כל מילי ותבואה ה' מינים. עד דאתי ר' יוחנן וחידש לן דבתבואה לא פליגי ומודו רבנן דה' מינים וכיון דדגן ותבואה תרווייהו ה' מינים משמע א"כ קשה מתבואת השדה דקרא לכן המתין רב יוסף להקשות עד לקמן. אמנם לכל המפרשים נ"ל דוחק לפרש כן דלר"מ יהיה כל מילי דמידגן חייב במעשרות מן התורה אע"כ דגן שבתורה כ"ע לא פליגי דה' מינים הוא כמ"ש הרשב"א ולא פליגי רק בלשון ב"א וש"ס פריך מקרא דד"ה דמשתעי בתקנתא דחזקיה וסיעתו שהוא בלשון ב"א כמ"ש הרשב"א. א"כ לק"מ מהרבו דודאי הרבו על דין תורה דמדאורייתא לא חייבי אלא חמשה מינים והם הביאו כל מילי דמידגן אלא הקושיא היא מסיפא דקרא כל תבואות השדה. ואהא משני אביי פירות וירקות. והו"מ רב יוסף להקשות מיד הא לר"מ תבואה ה' מינים היא אלא שהמתין מסדר הש"ס וסידר קושית רב יוסף אדר' יוחנן דקשיא לכ"ע עיין רשב"א וק"ל. ומדברי ר"ש ריש מס' מעשרות משמע כפי' רש"י דשמעתין ע"ש:

לאתויי פירות האילן. הנה בקרא כתיב הרבו ב"י דגן תירוש ויצהר ודבש וכל תבואות שדה לרוב. ואי ראשית תרומה קאמר ומן התורה לא מחייב אלא דגן תירוש ויצהר. ופירות האילן מתקנתא. א"כ קשה מ"ש דפריש דבש טפי דהיינו דבש תמרים טפי משארי פרי אילן דנכללו בכל תבואות הארץ. ע"כ נ"ל לכאורה כפי' רד"ק דאביכורים קאי קרא ודבש היינו דבש תמרים וכאשר אבאר אי"ה ותמוהים בעיני דברי הירושלמי דמייתי המשנה למלך פ"ב דבכורים (הלכה יט) ואי ס"ל מעשר פירות דאורייתא א"כ מ"ש דבש דפריש קרא. אבל לרד"ק דקאי אבכורים פרט דבש תמרים. ונ"ל לדבריו אע"ג דדבש דתורה דבש תמרים קאמר דהרי תאנים ורמונים וגפן מפורשים בקרא מ"מ הכא כולל בקיצור כל מיני מתיקה בדבש כפי' רש"י גבי כל שאור וכל דבש לא תקטירו וכמבואר במס' שבועות (דף יב ריש ע"ב) וכאשר העיר בזה המשנה למלך רפ"ה מאיסורי מזבח ע"ש וכבר כתבתי בתשובה מה שהכריחו חכמים לפרש דבש דז' המינים דבש תמרים ולא כל מיני מתיקה דא"כ גפן תאנה ורמון למה לי. והשתא אין לומר דדבש אשאר מיני מתיקה קאי כגון תפוחים וכדומה דכיון דדבש הוא שני לארץ שני וגפן שלישי לארץ ראשון [ועיין ברכות מא ע"ב] וידעו חז"ל שא"א שיהיה שום מיני מתיקה חשוב מגפן תאנה ורמון זולת דבש תמרים ע"כ דבש דשבח א"י דבש תמרים הוא. ואמנם הכא בקרא דד"ה כולל כל מתיקה דקרא דאורייתא בדבש. ומרבה שארי פירי בכל תבואות השדה שחייבים בבכורים מתקנתא דחזקיה מלך יהודה. ועוררני רב א' שכ"כ רש"י בנחמיה קפיטל יו"ד פסוק לו ובכורי כל פרי כל עץ פי' רש"י בכורי של כל פרי האילן הם מדברי חכמים עכ"ל:

איברא הדבר צע"ג דלא לשתמיט בשום מקום בשני התלמודים ובמס' בכורים שיהיו מביאים בכורים בכל זמן בית שני שמחזקיה ונחמיה ואילך. כ"א מז' המינים. ותו צלע"ג איך יכולים לתקן הבאת בכורים ממה שלא חייבה תורה ולעשות תנופה במזבח כעין עבודה. וה"ל חולין בעזרה ופטור ממעשר (עיין ש"ס ב"ב פ"א ע"ב). ולא ידעתי פתר לקושיא זו אלא בעיטור בכורים ואליבא דר"ש במתני' פ"ג דבכורים משנה יו"ד וע"ש תי"ט ומיהו הרמב"ם פסק כר"ע וצ"ע:

כיון שנתנה לו במתנה נחלו אל. נ"ל דמה שניתן לו במתנה פי' שע"י התלמידים שהוא לומד עמהם ומפקיר עצמו כמדבר עי"ז זוכה להבין ולהשיג יותר מכח שכלו. שהקב"ה נותן לו מתנה ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין כמתגבר אך אפשר שישיג היום וישכח מחר כמתנה ע"מ להחזיר ע"כ אמר נחלו אל שנותנים לו בירושה שאין לה הפסק והיינו כנהר שאינו פוסק: