חידושי חתם סופר על נדרים מח.

גמרא והכותב חלקו לנשיא. כל מה ששייך לסוגיא זו כתבתי לעיל ריש פרקין ע"ש:

שם כל מתנה שאינה כו'. עיין רש"י מ"ש במתנה ע"מ להחזיר דע דלרוחא דמלתא כ"כ דהאמת דהתם יכול להקדישו לאותו זמן עכ"פ כמקדיש שדה מקנה עד היובל וכ"כ תוס' ב"ב קלד ע"א. ועוד קדושת דמים יכול להקדיש לגמרי ולקיים תנאו ע"י שיפדהו מן ההקדש ויקיים תנאו בחזרה. ואפילו קדושת הגוף שאין לו פדיון משכחת בחפץ המצוי בשוק ואין בו קפידא שיכול להחזיר דמים דמה לי הן מה לי דמיהן כבאצטלא גטין (עד ע"ב). אלא שהאמת קאמר הר"ן דאפילו בלא כל הני סברות התם מתנה גמורה היא ולא דמי לשאר קנין פירות דעלמא ואמנם טעמא בעי מ"ש מקנין פירות דעלמא. ודבר זה נתקשה בו מו"ח הגאון נ"י ואחיו מחו' הגאון דק"ק מ"ד וצללו במים אדירים ולא העלו בידם כלום. והאמת כמו שאומר כל קנין פירות אם ירצה אח"כ להקנותו קנין גוף צריך קנין חדש להקנותו קנין גוף וקנין הראשון לא הועיל ומכ"ש המוכר שדהו בשעה שהיובל נוהג שאסור למוכרו קנין גוף דאסור למכור לצמיתות אבל הנותן מתנה ע"מ להחזיר הרי הוא שלו קנין גוף מעכשיו אלא שצריך לקיים תנאו. ואפילו בדבר דאית ביה קפידא וצריך להחזירו בעינא דוקא. מ"מ אם הלה רוצה למחול תנאו שוב אינו צריך לקנות קנין חדש שכבר קנאו מעיקרא קנין גמור מעכשיו אלא שתלאו בתנאי ואם מוחל תנאו קנין הראשון קיים כמבואר בבית שמואל סי' קמ"ג ס"ק ט וסי' קמד ס"ק טו. ומה"ט נמי פריך בשמעתין ממתנת בית חורין אי ס"ד קני ע"מ להקנות קני ה"ל כח אחר מפסיק כמ"ש הר"ן ד"ה אמר ליה רבא לר"נ וכו' והיינו נמי מטעם כיון שאמר קני ע"מ הרי קנה קנין גמור לחלוטין רק שתלאו בתנאי ע"מ להקנות ונהי אם לא יקיים תנאו להקנותו לא קנה הוא מ"מ אם ירצה זה למחול על תנאו קנה זה קנין גמור. במשיכה או בחזקה ראשונה ולא צריך קנין אחר. וא"כ אפילו לא מחל תנאו כשמקנה לבן בנו קנאו זה למפרע קנין גמור והוה כח אחר מפסיק. וכל זה בתלה בעל מנת אבל כשהקנה לו רק לשלשים יום בלי תנאי אפילו ימחול לו אח"כ ויאמר החזק לך לא מועיל בלי קנין חדש כמ"ש רמ"א בח"מ סי' רמא סעי' ב' זה הוא החילוק שבין קנין פירות לקנין ע"מ להחזיר ועיין מג"א סי' תמ"ח ס"ק ה' וס"ק ז':

ובדבר דצריך להחזיר בעינא ונאנס ולא יכול להחזירו פליגי ר' ישעיה וכרא"ש בסוכה. לר' ישעיה יי"ח ולהרא"ש צריך לשלם דמיו ולא יי"ח אתרוג. ולפע"ד דתליא בפלוגתת ר"י ור"ל בירושלמי שהבאתי לעיל כ"ז ע"א אי אונסא כמאן דעביד או לא ובש"ך ח"מ סי' כא דלרבינו ישעיה אונסא כמאן דעביד וה"ל כאילו קיים תנאו והחזירו וה"ל שלו למפרע ויי"ח אתרוג ואפילו ממון לא בעי שלומי דשלו נאנס ולא של חברו. והרא"ש ס"ל אונסא כמאן דלא עביד נמצא לא קיים תנאו ולא הוה שלו למפרע וגם צריך לשלם לחברו מה שנאנס בידו ובתשלומים לא יי"ח תנאו שהרי קפידא היה שיחזור גוף האתרוג דוקא כנלע"ד:

וראיתי בתשובת הרא"ש כלל ל"ה רבינו אביגדור כהן יליף מן התורה קנין מתנה ע"מ להחזיר מדכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון וילפינן לקיחה תמה לכל אחד ולכם למעוטי שאול ולרבות שותפין מדלא כתיב לך. וזה א"א במציאות שיקחו בשותפות ויהיה לקיחה תמה לכל אחד שהרי יש לחברו חלק בו וצריך אני להוסיף דאפילו למ"ש הר"ן ריש פרקין דבדבר שאין בו דין חלוקה אמרינן הוברר הדבר ששעה זו כולו שלו. מ"מ כיון שאינו שלו אלא לשעה ה"ל כמקנה לו אתרוג לשלשים יום דהוה קנין הפירות ולא מיקרי לכם. כנלע"ד קושית רבינו אביגדור. ומזה הוכיח רבינו אביגדור דמן התורה מתנה ע"מ להחזיר מהני והשותפים יתנו זה לזה במתנה ע"מ להחזיר. וכבר כתבתי לעיל דמתנה ע"מ להחזיר לא הוה קנין פירות אלא קנין גוף ממש. ובזה יובן דבעי בשמעתין פומבדיתא למימר דקני ע"מ להקנות לא קני כיון דלא מצינו מפורש בקרא דע"מ להחזיר מפורש כנ"ל. ומסיק ר"נ דמפורש בקנין סודר דכתיב שלף איש נעלו:

ואם הוכיח סופו על תחלתו. הרמב"ם ס"ל אפילו אחר זמן רב אמרינן הוכיח סופו על תחלתו. ונלע"ד קצת ראיה מדאמר רבא לעיל (מג ע"ב) גזרה משום מתנת בית חורין וכתב הר"ן וז"ל אי שרינן ליה אתי למשרי אפילו היכא דאמר בפירוש וכמעשה דבית חורין ע"ש ואי ס"ד דבמעשה דבית חורין גופיה אי לא אמר לאלתר לית לן בה ולא אשכחן דפליג רבי יוסי וגזר אחר זמן אטו לאלתר א"כ בהפקר נמי ה"ל לקבוע זמן שלא יזכה בו עד זמן ועידן ואז אפילו יאמר אח"כ לית לן בה. ואין לומר דגזרינן שמא יאמר לאלתר. ז"א הא בבית חורין גופיה לא גזרינן אע"כ כל שהוכיח סופו על תחלתו אפילו אחר זמן רב אסור: