חידושי חתם סופר על נדרים כט.
Chidushei Chatam Sofer on Nedarim 29a · חידושי חתם סופר על נדרים · free full Hebrew text
Open in the reader →היום את אשתי וכו'. לכאורה מסברא אמר כן אבל הרא"ש כתב מהקישא דהויה ליציאה. ולא זכיתי להבין מה ענין הקישא להכא. וכי גזרת הכתוב הוא בגט התם נמי מסברא פשטיה ר"נ כיון דפסקה פסקה ואותה סברא בעצמה איכא נמי הכא. ועדיפא מדהתם. דהרי הרי"ף והרמב"ם התם לא פסקו כר"נ והכא פשיטא להו לענין קידושין דלא פקעו קידושין בכדי וע"כ ס"ל דלענין זה לא מקשינן הויה ליציאה כמ"ש בחי' רשב"א בקידושין פרק האומר גבי מהיום ולאחר שלשים יום ע"ש. ודברי רא"ש צ"ע וכבר נתעורר קצת מזה במ"ל:
א"ל רבא מי קמדמית וכו' ובירושלמי אמר ר' יוחנן מצינו הקדש יוצא בלא פדיון וכו' תיפתר כדברי הכל בשדה מקנה ומייתי ליה הר"ן. פי' בשדה אחוזה תליא בפלוגתת ר"ש ור"י במתני' דערכין (כה ע"ב) והלכה כרבי יהודה מש"ה מייתי משדה מקנה לדברי הכל. אבל צ"ע מה ענין ראיה משדה מקנה שהרי לא היה לו להקדיש אלא מה שיש לו עד היובל ויותר אין בידו להקדיש מה שאינו שלו. מה שייך הכא פקעה בכדי. ונ"ל דרבי יוחנן לטעמיה דס"ל קנין הפירות כקנין הגוף נמצא ה"ל כל גופו קנוי לו עד היובל וביובל אפקעתא דמלכא הוא וא"כ כשמקדישה פשטה קדושה בכל גוף הקרקע ואפ"ה פקעה ביובל מן ההקדש. ואו דה"ל למימר דנחלטת לגזבר או דלא יהיה כח להקדיש כלל כדי שלא תחליט לגזבר מה שאינו שלו ואיך יוצאה בלי פדיון אע"כ פקעה בכדי. אבל למאי דקיי"ל כר"ל ר"פ החולץ דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ומתחלה לא פשטה קדושה אלא אפירות ולא אגוף שאינו שלו אין ראיה משדה מקנה ואה"נ י"ל המקדיש שדה אחוזתו לזמן אינו יוצא בכדי ומש"ה לא מייתי ש"ס דילן הך ראיה דהירושלמי. ובירושלמי דשמעתין ס"ל לר' יוחנן כעולא וכמהר"מ קרטובא ועיין בס' פני משה ובש"ס דילן שלהי שמעתין ס"ל לר' יוחנן כבר פדא ע"ש:
א"ל אביי קדושת הגוף לא פקעה בכדי וכו'. שמעתי מקשים לאביי דמועיל תנאי לזמן אפילו בעולה ושלמים א"כ מאי פריך הש"ס לאביי במס' ביצה (ל ע"ב) ומי מהני בה תנאי וכו' ע"ש ומאי קשיין הא גם בקרבן חגיגה מהני תנאי [ובלא"ה נמי אפי' למ"ד דלא פקע בכדי היינו במקדיש לחלוטין לזמן אבל במקדיש על תנאי בודאי לא קדיש אלא על תנאי וא"כ קשיא התם]. ולק"מ דודאי לכ"ע אחר שכבר הקריבה לקרבן שוב לא פקעה קדושה בשום אופן כגון משהתחיל לשחוט ואפשר אפילו משמסרה לכהן. וסוכה משישב בה פ"א ה"ל כהקריבה לחגיגה דבלא ישיבה בה בלא"ה נמי לא הוה אלא הזמנה בעלמא ומשישב בה ה"ל כהקריבה ושוב לא פקעה קדושה לכ"ע: